יום ו', כה’ באייר תשפ”א
    אתר הבית  |  יו-טיוב  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  פייסבוק  |  משולחן היו"ר  
 
 
 
 
 
 
הסמכה בימי הקורונה
כך עם לחיצות כתף ולא יד – אך עם מורל גבוה גם בעת קשה – ראש הלשכה במעמד הענקת תעודות הסמכה למצטרפות והמצטרפים החדשים לשורות המקצוע – כאן ולמעלה באלבום הצילומים הנעים * צילם: יוסי זמיר * וראו עוד הנחיות בנושא מתמחים - הקישו כאן
תגובות: 0   צפיות: 64
 
הסמכה נובמבר 2020: המסכה לא מסתירה התרגשות
הם הגיעו גם בימי הקורונה עם בני המשפחות לאירוע משמעותי שהופך חלק מן האלבום המשפחתי לשנים: הסמכה, קבלת רישיון, יציאה לדרך מקצועית וסיפור חיים של עריכת דין * ראש הלשכה אבי חימי ויו"ר ועד המחוז עו"ד אשר אקסלרד היו שם בין בכירי הועד כדי להעניק את התעודה ולאחל לנרגשים הצלחה רבה בדרכם * צילומים כאן ובאלבום הצילומים הנעים- יוסי זמיר
תגובות: -1   צפיות: -1
 
כך מחבר צוות המחוז בין מחפשות ומחפשי עבודה לבין אלה הרוצים יד נוספת במשרד
עו"ד לילך נחמיה מביאה מידע על סיפור הצלחה שחיבר בין שתי עורכות דין במשרד פעיל - עו"ד שירה פדידה המעסיקה (בצילום) ועו"ד גליה עדרי שחיפשה מקום עבודה מאתגר ומעריך* השתיים מדברות על החשיבות של מציאת התאמה * במערך ההשתלמויות הנמשך במחוז – העמקת ידע גם על ניהול קבלת החלטות בחיי העבודה
תגובות: 0   צפיות: 112
 
 
 
 
על איסור זנות - הגנת סייבר - והרבה יותר מכך
דו"ח ייעוץ וחקיקה לשנת 2019 מתפרסם, זו השנה השנייה, ביוזמת ובהכנת המחלקה לניהול ותפקידים מיוחדים בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי *במסגרת הדו"ח מוצגים היבטים רוחביים בפעילותה של ייעוץ וחקיקה בשנת 2019, נושאים בולטים בעבודת המחלקות השונות וכן תמונת מצב של ההון האנושי בייעוץ וחקיקה
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
זה הקול בשבילך * נפגעי עבירה בראי בית המשפט העליון * כבוד השופטת ענת ברון, בית המשפט העליון
צפו כאן - מתוך דיוני הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, תחום נפגעי עבירה בפרקליטות המדינה והסיוע המשפטי במשרד המשפטים * בכנס בנושא: על זכויות נפגעי עבירה במשפט הישראלי
תגובות: 0   צפיות: 29
 
 
 
 
מה בין אמנות הליטיגציה והלחימה הסינית או: להמציא את עצמי מחדש
במדורנו "מצטרפים חדשים מדברים" מביאה עו"ד שגית בן ישי את המסר של עו"ד גד לוי-גולן (בצילום)* הגיע לעריכת הדין לאחר מסע דילוגים בין-יבשתי ופעילות עסקית רב תחומית ומשתף אותנו במה שהניע אותו להחליף את עיסוקיו, בדרך, בבחירת התמחות ובתקוות לעתיד
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 346
 
 
 
 
בידיים שלהן - על החזרת השליטה לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד איילת רזין בית-אור, יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית - על התיקון לחוק בתי המשפט (מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירות מין)
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
עו"ד ד"ר אסף פוזנר על מהפכת תקנות סדר הדין האזרחי

כשתאלם תרועת הפסטיבלים וכל המשתתפים במסיבות העיתונאים יפסיקו לטפוח כל אחד על שכם רעהו (וכל אחד על שכם עצמו), יאלצו בתי המשפט ועורכי הדין האזרחיים להתחיל ללמוד להתמודד עם תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. מדובר בתקנות האמורות להחליף – בעוד כשנה - את כל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. התקנות החדשות, כוללות 180 תקנות בלבד, חלף כ-600 תקנות, ואמורות – לטענת עורכיהן – לקצר הליכים, להפחית את העומס בבתי המשפט, ליצור ודאות דיונית ולהביא לתוצאות צודקות. התקנות לא צפויות להשיג ולו אחת מהמטרות המוצהרות. מדובר בפרויקט מגלומני שנעשה בחופזה, כדי ליצור רושם חיצוני שנעשה דבר כלשהו ביחס לעומס בבתי המשפט, וכדי שעורכיהם יוכלו להתהדר בכך שיהיו תקנות שייקראו (לפחות בעגה המשפטית) על שמם. בפועל, אנו עומדים בפני קטסטרופה צפויה, ולפחות כאשר מדובר בתביעות נזיקין, פגיעה ניכרת בצדק לנפגעים. יצא לי לכהן, כחבר, מספר שנים בוועדה מייעצת לשר המשפטים בנושאי סדר הדין האזרחי (ועדת השופט וינוגרד). מדובר היה בוועדה שישבה באופן סדיר, והתלבטה בשינויים נדרשים בתקנות. בכל פעם היה מדובר בשינויים, עקב בצד אגודל, וגם כאשר היה מדובר בהחלפת פרקים שלמים (כגון במקרים של סעדים זמניים), הוטמעו השינויים בהדרגה. ההחלפה הנוכחית שונה בהיותה החלפה טוטלית. עתה צפויים אנו לשנה של כנסים והשתלמויות, הרצאות, מאמרים וספרים על התקנות, כאשר בכל פעם ינסו לשער מה השינוי שהוכנס לתקנות; נזכה לתילי תילים של חידודים על כל תקנה ותקנה. כשהתקנות יכנסו לתוקף יתחילו דיונים סוערים בבתי משפט, כאשר כל צד טוען לכיוונו, כשהיכולת להסתמך על צבר הפסיקה הקיימת, תהא מוגבלת (שכן התקנות שונו). הזמן השיפוטי (וזמן הצדדים) שיבוזבז יהא אדיר וחוסר הוודאות יהיה עצום. חוסר ודאות זה גם לא יתפוגג לאחר תקופת ביניים (ואפילו תקופה ארוכה) ולו מהטעם שבהתאם לדין, על חלק ניכר מהשאלות הדיוניות, לא ניתן להגיש בקשות רשות ערעור כלל ולא נזכה לתקדימים מחייבים של בית המשפט העליון. כך, תיווצרנה מסורות שונות בין בית משפט לבית משפט, בין אולם של שופט אחד לזה של רעהו. "ודאות" אין כאן (ואך מזלם של השותפים לעריכת התקנות הוא שעד שהבעיה תתחוור במלוא מהותה, יש להניח שהם כבר לא יהיו בתפקידם). חוסר הוודאות והדיונים הנלווים לו, מגדילים באופן כללי את העומס על בתי המשפט. אך מעבר לכך: טלו, לדוגמא, את השינוי המשמעותי בסמכות המקומית. בעוד שעל פי התקנות הקיימות בפני התובע עומדות אופציות רחבות להגיש את התביעות, מהן הוא בוחר לפי נוחותו (והתקנות פורשו בליברליות רבה בשל היותה של מדינת ישראל מדינה קטנה[1]), הרי שהתקנות החדשות (תקנה 7), קובעות מקום מוגדר להגשת התביעה: מקום מגוריו או עסקו של הנתבע. לבד מחוסר הצדק שעלול להתלוות לעניין זה (תושב קריית שמונה, שרכבו ניזוק במקום מגוריו, על ידי טייל מאילת, יצטרך להגיש את התביעה באילת), הרי שברור ששינוי הסמכות המקומית תביא להתפלגות שונה בתיקים, כשיכולת התובעים לבחור בתי משפט פחות עמוסים (ובכך לווסת, באופן טבעי, את התיקים) מוגבלת. תזוזה צפויה "קלה" של אחוזים בודדים, מבית משפט מחוזי אחד למשנהו (על פי אזורי שיפוט), עלולה להגדיל את העומס בבית המשפט "המקבל" בעשרות אחוזים, ולהקל את העומס בבית המשפט "הנפטר" מהתיקים בצורה ניכרת. הבעיה היא שמערכת בתי המשפט, דומה לנושאת מטוסים, ולא תוכל להסתגל במהירות לשינוי בעומסים: לא ניתן לומר לשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שהחל מהחודש הבא הוא יידרש לעבוד בחיפה, ובדומה, לא ניתן לבנות כהרף עין, עוד לשכות ואולמות משפטים. למרבה הצער, לא בוצעה מבעוד מועד בדיקה אמפירית מעמיקה על ידי מחלקת המחקר של הנהלת בתי המשפט לבחינת העומסים הצפויים (ובכל מקרה היא לא פורסמה). ואת מה שלא נעשה נצטרך כולנו לסבול במשך השנים. גם מבחינת השקפת העולם של התקנות החדשות, קיימת בעיה לא פשוטה, ואסתפק בהערות ספורות: נעשה ניסיון להחיל את אותן תקנות על מגוון של נושאים בעלי מורכבות שונה. ניסיון שכזה הוא לכאורה "אלגנטי" אבל נועד לכישלון. נושאים שונים מחייבים התייחסות שונה, לא בגלל שהדין קובע זאת. היפוכו של דבר: הדין קובע הוראות שונות, בשל המורכבות השונה והצורך בהתייחסות שונה. המחשבה שאם הדין יושווה, אזי התיקים יהפכו לדומים אינה נכונה. אכן, ניתן לקבוע – באופן מלאכותי – כללים זהים. התוצאה תהא שבצד התורה שבכתב, תיתוסף תורה שבעל פה, שתקבע איך יש להחיל את הכלל האחיד בכל מקרה ומקרה ובסוגים השונים של התיקים. המשמעות היא שלמעשה מתחת ל-180 התקנות, ירחשו תקנות ותקנות משנה, יצירי ההלכה הפסוקה (של כל שופט ושופט). תפקיד הפרוצדורה היא להנחות את הצדדים (ואת בתי המשפט) בדרך של ההתנהלות, ולא רק ליצור מספר אלגנטי של כללים לתפארת עורכיהם. וגם כאן, ננסה ללמוד מניסיונם של אחרים: סדרי הדין באנגליה – מקום המהווה השראה לסדרי הדין בישראל – עברו מהפכה בעקבות דו"ח של לורד וולף, לורד צ'נסלור, בשנות התשעים. כיום, "הספר הלבן" האנגלי (ספר הפרוצדורה הרשמי) כולל כ-7,000 עמודים. יומרה של ממש היא לסבור שאנחנו יכולים להמציא גלגל פשוט לבעיה מורכבת. הצדדים המופיעים בבתי המשפט, אינם במעמד שווה. מול הניזוק הפרטי, עומדת מכונה משומנת ובעלת אמצעים. מעבר לכך, במקרים רבים, בעוד שעל הניזוק הפרטי מוטלים נטלי ראיה שונים, הוא נחות מבחינת ידיעת העובדות המלאות. לאחרונה ציין השופט שטיין כי "החלטות בתי המשפט בעניינים שבסדרי דין חייבות אפוא לתת את הדעת לחוסר השוויון האמור ולתקנו"[2]. התקנות החדשות פועלות בכיוון אחר לגמרי. טול לדוגמא את ההגבלה של מספר השאלות שניתן לשאול בשאלון. האם, בתיק רשלנות רפואית מורכב (שבהחלט יכול – בגלל גובה הנזק – להיות מוגש בבית משפט שלום) די יהא ב-25 ואף ב-50 שאלות? הגבלה זו (בניגוד להגבלות בהלכה הפסוקה שהתחשבו, בצורה גמישה, בטיב העניין), לא רק שעלולה היא להביא לתוצאה של פגיעה בצד החלש שאינו יודע את העובדות, אלא אף עלולה לסכל פשרות: הצד החלש יצטרך "להתעקש" על כך שישמעו הוכחות, מתוך תקווה שיוכל ללמוד את הנתונים בדרך (הפחות יעילה) של חקירה נגדית. זאת ועוד. שאלונים לא באים רק כדי "ללמוד" על העובדות, אלא אף כדי לכפות הודאות ובכך לחסוך צורך בהליכי הוכחות ממושכים ובהבאת עדים רבים: גם כאן ההפסד (במספר השאלות) יוצא ברווח (בחיסכון בדיונים). ולא בכדי, גדול המומחים בפרוצדורה, הנשיא זוסמן המנוח, קבל על כך שבתי המשפט הם "שותפים לדבר עבירה", בכך שאינם ממריצים מתדיינים להשתמש יותר בשאלונים[3]; מצער מאוד שגם מנסחי התקנות החדשות הפכו עצמם לשותפים לדבר העבירה. ומותר גם ללמוד מניסיונם של אחרים: בארצות הברית נדונה התופעה שרק אחוז בודד של התיקים מגיע להליכי הוכחות. ההסברים שניתנו כללו את העובדה שהליכי הגילוי המפורטים, מביאים למצב בו כל צד מכיר את יתרונותיו וחולשותיו וממילא ניתן להגיע לפשרות מיודעות.[4] התקנות החדשות הולכות בכיוון הפוך, ואל לנו להתפלא אם מספר התיקים שיגיעו להוכחות (או שלא יסתיימו בגישור) יעלה, ועמו העומס. גם הניסיון לדחוף לשמיעת ראיות בעל פה (וקביעה כי קיימת עדיפות לדרך זו), היא בעייתית: תחילה נציין: גם כיום, בתקנות הקיימות, יכול בית המשפט להורות על שמיעת הראיות בעל פה (ודרך זו היא אף ברירת המחדל); למרות זאת, בתי המשפט עברו, מיוזמתם, להעדפת תצהירי עדות ראשית (ואם ראיות בעל פה הן "כל כך טובות", על שום מה רוב השופטים לא בחרו בדרך של שמיעה בעל פה?). לא נכחד: קיימים קשיים בתצהירים המחוברים, ככלל, על ידי עורכי דין. עם זאת, יש בכך כדי לסייע למי שאינו עד מקצועי ואינו מיומן בדיבור בפני קהל (ובדרך כלל הצד החלש), להביא את הדברים בצורה סדורה (כאשר במקרים רבים, חלקים ניכרים מהתצהיר כלל אינם מעומתים על ידי הצד השני). חקירה בעל פה, לבד מהתמשכותה, מביאה, בהכרח להשמטת נושאים שונים (כאשר הצד שכנגד, מאוחר יותר, יטען שהדברים לא הוכחו). אך מעבר לכך: בעוד שהגשת התצהירים, מבעוד מועד, מאפשרת היערכות מתאימה של הצד השני, ואף התנגדות מסודרת לחלקים שאינם קבילים, הרי שהעדויות בעל פה, יתאפיינו בהפתעות, שספק אם יקדמו פסיקה צודקת. גם מבחינתו של בית המשפט, החקירות הראשיות בעל פה, יוצרות קשיים: תחילה, ביכולת להגביל חקירות או להביא (בקדם משפט מסכם) להסכמות הנוגעות לוויתור על חקירות או לוויתור על הבאת עדים (בין אם מאחר והעובדות מוסכמות, או מאחר ואינן רלבנטיות להכרעה): הסכמות אלה – שבית המשפט מקדם תוך חיסכון רב בזמן – מותנות בכך שבית המשפט מכיר את העדויות הראשיות, דבר הנמנע ממנו בעדויות בעל פה. אך מעבר לכך: התקנות החדשות משמיעות לנו (באופטימיות רבה) (תקנה 68) שכאשר – במהלך עדות בעל פה – תובע התנגדות, בית המשפט יכריע בה על אתר; הכרעה מידית בהתנגדות – במהלך העדות – צפויה לעכב את החקירות, לפתוח פתח לכך שעד יצטרך להגיע פעם נוספת, ואף לבקשות להעיד עדים נוספים, חלף העדות שנפסלה במפתיע (כאשר אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי: אם בית המשפט יעתר לבקשה כזו, יהא בכך כדי לקטוע את המשפט, ואם בית המשפט לא יעתר, עלול הוא להכריע במחלוקת ללא הכרת עובדות חשובות). אין לכחד: יש בתקנות חידושים ראויים. בהקשר דיני נזקי גוף ניתן למנות חיוב של תובעים בתיקי נזקי גוף לצרף כתב ויתור סודיות, כבר לכתב התביעה, ואף חיוב התובע מתן תשובות לשאלון "מובנה" בעניין נזקיו. בנוסף לכך, ראויה לשבח העמדה המאריכה את המועד להגשת כתב הגנה, אך בד בבד קובעת את המועד בתקנות, באופן שיהיה צורך בטעמים מיוחדים על מנת להאריכו (שכן עד עתה, כמעט ניתן לומר שנתבעים הגישו כתבי הגנה מתי שהתחשק להם). אך כל אלה, ניתן היה בנקל לעשות על דרך של תיקונים נקודתיים; הכנסת כל המתדיינים, כל עורכי הדין, וכל בתי המשפט לניסוי אמפירי המוני (ניסוי שממנו "ייהנו" חוקרי המשפט לעתיד לבוא), ממש לא נדרש. במכתב טופח-על-השכם, שנשלח לחברי הלשכה על ידי ראש הלשכה, מיד לאחר החתימה על התקנות (ואשר חתומים עליו גם ראשי המחוזות), הודה הוא ל"צוות הייעודי" שליווה את התהליך. האמת ניתנת להיאמר, שגם אני הייתי חלק מהצוות הייעודי, לפי בקשתו של ראש הלשכה. לשמחתי – ואף שנמנו חלק מחברי הצוות – שמי הושמט. תודתי על כך; אני, לכישלון הזה של הלשכה, לא רוצה להיות שותף. עו"ד ד"ר אסף פוזנר, שותף במשרד קמחי, פלד, פוזנר, שילה ושות' מומחה לדיני נזיקין, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, ומופיע בבתי המשפט מזה 34 שנים. [1] רע"א 6920/94 לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995) [2] בש"א 5894/18 מיום 19.8.2018. [3] יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 425. [4] John H Langbein, The Disappearance of Civil Trial in the United States, 122 Yale L J 522 (2012)