יום ו', כה’ באייר תשפ”א
    אתר הבית  |  יו-טיוב  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  פייסבוק  |  משולחן היו"ר  
 
 
 
 
 
 
הסמכה בימי הקורונה
כך עם לחיצות כתף ולא יד – אך עם מורל גבוה גם בעת קשה – ראש הלשכה במעמד הענקת תעודות הסמכה למצטרפות והמצטרפים החדשים לשורות המקצוע – כאן ולמעלה באלבום הצילומים הנעים * צילם: יוסי זמיר * וראו עוד הנחיות בנושא מתמחים - הקישו כאן
תגובות: -1   צפיות: -1
 
הסמכה נובמבר 2020: המסכה לא מסתירה התרגשות
הם הגיעו גם בימי הקורונה עם בני המשפחות לאירוע משמעותי שהופך חלק מן האלבום המשפחתי לשנים: הסמכה, קבלת רישיון, יציאה לדרך מקצועית וסיפור חיים של עריכת דין * ראש הלשכה אבי חימי ויו"ר ועד המחוז עו"ד אשר אקסלרד היו שם בין בכירי הועד כדי להעניק את התעודה ולאחל לנרגשים הצלחה רבה בדרכם * צילומים כאן ובאלבום הצילומים הנעים- יוסי זמיר
תגובות: -1   צפיות: -1
 
כך מחבר צוות המחוז בין מחפשות ומחפשי עבודה לבין אלה הרוצים יד נוספת במשרד
עו"ד לילך נחמיה מביאה מידע על סיפור הצלחה שחיבר בין שתי עורכות דין במשרד פעיל - עו"ד שירה פדידה המעסיקה (בצילום) ועו"ד גליה עדרי שחיפשה מקום עבודה מאתגר ומעריך* השתיים מדברות על החשיבות של מציאת התאמה * במערך ההשתלמויות הנמשך במחוז – העמקת ידע גם על ניהול קבלת החלטות בחיי העבודה
תגובות: 0   צפיות: 112
 
 
 
 
על איסור זנות - הגנת סייבר - והרבה יותר מכך
דו"ח ייעוץ וחקיקה לשנת 2019 מתפרסם, זו השנה השנייה, ביוזמת ובהכנת המחלקה לניהול ותפקידים מיוחדים בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי *במסגרת הדו"ח מוצגים היבטים רוחביים בפעילותה של ייעוץ וחקיקה בשנת 2019, נושאים בולטים בעבודת המחלקות השונות וכן תמונת מצב של ההון האנושי בייעוץ וחקיקה
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
זה הקול בשבילך * נפגעי עבירה בראי בית המשפט העליון * כבוד השופטת ענת ברון, בית המשפט העליון
צפו כאן - מתוך דיוני הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, תחום נפגעי עבירה בפרקליטות המדינה והסיוע המשפטי במשרד המשפטים * בכנס בנושא: על זכויות נפגעי עבירה במשפט הישראלי
תגובות: 0   צפיות: 29
 
 
 
 
מה בין אמנות הליטיגציה והלחימה הסינית או: להמציא את עצמי מחדש
במדורנו "מצטרפים חדשים מדברים" מביאה עו"ד שגית בן ישי את המסר של עו"ד גד לוי-גולן (בצילום)* הגיע לעריכת הדין לאחר מסע דילוגים בין-יבשתי ופעילות עסקית רב תחומית ומשתף אותנו במה שהניע אותו להחליף את עיסוקיו, בדרך, בבחירת התמחות ובתקוות לעתיד
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 346
 
 
 
 
בידיים שלהן - על החזרת השליטה לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד איילת רזין בית-אור, יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית - על התיקון לחוק בתי המשפט (מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירות מין)
קרא עוד...
תגובות: -1   צפיות: -1
 
המשפט כמוביל שינוי עמדות בחברה הישראלית באשר לזכויות אנשים עם מוגבלויות * ד"ר יועד הלברסברג, עו"ד * ד"ר גבי אדמון-ריק * נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות – משרד המשפטים

"הדגל שהניף המחוקק הוא של שוויון והגינות; המפלה את האדם עם המוגבלות פוגע גם בליבת האנושיות והמוסריות ... לעניין זה ציינתי, בהקשר אחר (כי) נדרש מעמנו המאמץ החברתי, בחינת העדפה מתקנת לעבר שוויון, הגינות, אנושיות ותיקון עולם במיטבו. אכן, באנשים עם מוגבלויות עסקינן, אך מקומם אינו צריך להכירם בשולי החברה, וככל הניתן נדרשת מתן כתף לכך על-ידי הכל" (כב' המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין ברע"א 9568/16 אסולין נ' הדקה ה-90 ואח', ניתן ביום 9/3/2017). "לא ניתן למעט בכוחה של השתלבות ראויה במקום עבודה לתרום להשתלבותו של האדם עם מוגבלות בחברה, הגשמה של כישוריו ויכולותיו, השגת עצמאות כלכלית ומימוש זכותו לכבוד ולשוויון. נוכח חשיבותו, מוטלת על המעסיקים כולם, ובוודאי על מעסיקים ציבוריים, חובה לעשות המאמץ הנדרש על מנת לאפשר לאנשים עם מוגבלות להשתלב במקום העבודה." (ע"ע 12264-10-13 כהן נ' עיריית תל אביב יפו, ניתן בביה"ד הארצי לעבודה ביום 21/8/2017) חקיקתם של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח – 1998, כמו גם תיקון מס' 2 המקיף של חוק זה בשנת 2005, היוותה אבן דרך מהפכנית ביחסה של החברה בישראל לאנשים עם מוגבלות. עד לחקיקתם של אלה, ובמשך שנים ארוכות, סבלו אנשים עם מוגבלות – המהווים כ-21% מהחברה בישראל – מאפליה שיטתית בתחומים רבים של החיים, וזכו ליחס מבדיל המנוכר משפת זכויות אדם. עד לסוף שנות השישים, הגישה השלטת ביחסה של החברה לאנשים עם מוגבלות הייתה גישת החסד, שמקורה בתפיסה רפואית למוגבלות. גישה זו, שהיא בעלת קווים פטרנליסטיים, שמה את הליקוי הגופני, במקום את האדם, במרכז, והתייחסה לאנשים עם מוגבלות בעיקר כאל חולים שיש לרפאם ולקבל החלטות עבורם בכל תחומי החיים. אנשים עם מוגבלות התגוררו במוסדות והורחקו ממסגרות משלבות של תעסוקה, השכלה, מגורים ופנאי. התפיסה הרווחת ביחס לאנשים עם מוגבלות הייתה כי הם זכאים אמנם לטיפולים ולשירותי רווחה – אך לא לשוויון זכויות חברתי, לא לשילוב, ולא לאוטונומיה ולכבוד-אדם במשמעות של הזכות לכתוב בעצמם את סיפור חייהם. כך נוצר מעגל שוטה של הפליה, דעות קדומות, סטריאוטיפים (המבוססים בעיקר על מראה חיצוני) ורתיעה חברתית, המזינים אלה את אלה.[1] אף בישראל שלט עד לשנות ה-80 של המאה הקודמת השיח הרפואי על המוגבלות. מערכת חוקים רחבה ומקיפה התייחסה אמנם לצרכיהם של אנשים עם מוגבלות, אך זאת בגישה פטרנליסטית של חסד ומתוך דגש על לקויותיהם הגופניות. במערכת הרווחה, כל אחת מקבוצות האנשים עם מוגבלות[2] זכתה לגמלאות ושירותים בפני עצמה, אולם כולן ביחד זכו ליחס המנוכר לשפת זכויות האדם. בסוף שנות השישים (במקביל לתנועה לזכויות האזרח ולתנועה הפמיניסטית) החלה להתפתח בארצות הברית תנועת ה-Disability Rights Movement ("התנועה לשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות"). התפתחות זו סימנה מעבר מגישה של רווחה אל גישה של צדק, ומגישה פטרנליסטית של חסד לגישה של זכויות אדם, שבמרכזה כבוד האדם עם מוגבלות, האוטונומיה, השוויון והחופש מסטריאוטיפים מגבילים. תנועה זו הסיטה את המבט מן הפרט אל החברה, מן הלקות אל החסמים שהחברה מציבה בפני הפרט, והביאה לשינוי הדרגתי ביחס למושג האוטונומיה של אנשים עם מוגבלות ולקידום השוויון.[3] בישראל, בשנות השמונים של המאה ה-20 החלה אט-אט הטמעה הדרגתית של עקרון השוויון ושל שפת הזכויות בחוקים שונים, המבטאים את רצון החברה לשלב בתוכה אנשים עם מוגבלות. עוד קודם לחקיקת חוק שוויון הזכויות נקבע על ידי כב' השופט ברק (כתוארו אז) בבג"צ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות", פד"י נ(1) 19, 26 (1996), ביחס להוראות המחייבות התאמות נגישות בבנייה ציבורית, כי: "תכלית החקיקה היא לאפשר את שילובו של הנכה בחברה. מטרתה לאפשר לנכה להשתתף באופן מלא בחיי החברה בכל תחומי החיים. היא נועדה להגשים את הערך המרכזי של השוויון בכל הנוגע לנכה. היא נועדה להעניק לנכה שוויון של הזדמנות. היא באה לאפשר לנכה עצמאות ואי תלות. היא באה להגן על כבודו של הנכה וחירותו על ידי הבטחת שוויון והשתתפות בחברה בכל תחומי החיים. אכן, בעבר שררה ההשקפה כי הנכה הוא שונה, ועל כן יש לטפל בו תוך הפרדה מהחברה (separate but equal). כיום שוררת ההשקפה כי יש לשלב את הנכה בתוך החברה ולהבטיח לו שוויון של הזדמנויותintegrated and equal) )". ואכן, עוד לפני חקיקתו של חוק שוויון הזכויות, היו בספר החוקים של מדינת ישראל הוראות שביקשו להפחית את ההדרה.[4] אך בהיעדרה המוחלט של האכיפה, ועל רקע התפיסות הבלתי שוויוניות שרווחו בחברה, המרחב הציבורי נשאר בלתי נגיש לאנשים עם מוגבלות. התהליך ההדרגתי של שינוי היחס לאנשים עם מוגבלות הוביל לחקיקתו של חוק שוויון הזכויות בשנת 1998, לאחר שהוגשו לשר המשפטים מסקנותיה של הועדה הציבורית לבדיקת חקיקה מקיפה בנושא ("ועדת כץ"). חוק שוויון הזכויות נועד להניח את התשתית החוקתית להטמעת שיח זכויות האדם של אנשים עם מוגבלות, ולפתור את ההפליה השיטתית שממנה סבלו. מטרתו להעמיד אנשים עם מוגבלות על קרקע שווה, להילחם בהפליה ולהסיר את המכשולים שהחברה שמה בדרכם של אנשים עם מוגבלות לשילוב. בכך ביקש המחוקק לקדם הן את זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות והן את האינטרס של כלל החברה, לאפשר לכל אדם למצות את מלוא יכולתו. בדברי ההסבר להצעת החוק נפרש הרקע לחקיקתו: "אנשים עם מוגבלות בישראל מופלים ומקופחים בתחומים רבים של חייהם. הם נוטלים חלק מזערי במוקדי הכוח הציבוריים, התרבותיים והכלכליים בחברה. מכשולים פיסיים בצד דעות קדומות וסטריאוטיפים, מולידים ניכור והרחקה. אלה האחרונים מחזקים דעות קדומות, וחוזר חלילה. מטרתה של הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות היא להביא לפריצתו של מעגל קסמים זה ולפתוח את שערי החברה להשתלבותם המלאה של אנשים עם מוגבלות בקרבה. שוויון, שילוב מלא ושיתוף בחברה הם אפוא מטרות הצעה זו".[5] חוק שוויון הזכויות ביקש להטמיע שינוי אידיאולוגי ביחס לאנשים עם מוגבלות. שינוי זה נועד להניח את התשתית הרעיונית להטמעת עקרון זכויות האדם של אנשים עם מוגבלות. מטרת החוק היא להעמיד אנשים עם מוגבלות על קרקע שווה, להילחם בחומרה בהפליה של אנשים עם מוגבלות ובסטריאוטיפים אודותיהם, לעקור את הגישה הפטרנליסטית כלפיהם, להביא לשילוב מלא, בכל היבטי החיים החברתיים, של האדם עם מוגבלות, ובכך לשרת הן האינטרס של אנשים עם מוגבלות והן את האינטרס של כלל החברה, כחברה נאורה ומתקדמת. בית המשפט העליון קבע מספר פעמים כי לחוק שוויון הזכויות מעמד מעין-חוקתי: "החוק דובר אלינו בלשון נאצלה, כמוהו כחוקי-יסוד." (בג"ץ 6790/98 אברץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ירושלים, פ"ד נב(3) 323, 335 (1998)) "לחוק שוויון הזכויות מעמד מעין חוקתי" (בג"ץ 6069/10 מחמלי נ' שרות בתי הסוהר (5.5.2014), בפסקה 45 לפסה"ד של כב' השופט מלצר) "החוק נחקק גם בהשראת רקע היסטורי ישראלי – חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו שנתכן שש שנים לפני כן. נשים אל לבנו, כי לשון החוק משמיעה את מנגינתם של סעיפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, כדי לשוות לו מעמד מעין-חוקתי." (שם, בפסקה א' לפסה"ד של כב' השופט רובינשטיין (כתוארו אז)). ואכן, חוק שוויון הזכויות עצמו קובע את המסגרת לפרשנותו; חשוב לשים לב בעיקר לעקרונות היסוד של החוק המפורטים בסעיפים 1-2 שלו, לעקרון היסוד ביישום איסור ההפליה, ולעקרונות היסוד בנגישות ובאיסור ההפליה: 1. עקרון יסוד זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ומחוייבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות. 2. מטרה חוק זה מטרתו להגן על כבודו וחירותו של אדם עם מוגבלות, ולעגן את זכותו להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים, וכן לתת מענה הולם לצרכיו המיוחדים באופן שיאפשר לו לחיות את חייו בעצמאות מרבית, בפרטיות ובכבוד, תוך מיצוי מלוא יכולתו. 19א. הגדרות ... "נגישות" – אפשרות הגעה למקום, תנועה והתמצאות בו, שימוש והנאה משירות, קבלת מידע הניתן או המופק במסגרת מקום או שירות או בקשר אליהם, שימוש במתקניהם והשתתפות בתכניות ובפעילויות המתקיימות בהם, והכל באופן שוויוני, מכובד, עצמאי ובטיחותי" ... 19ב. הזכות לנגישות – עיקרון יסוד אדם עם מוגבלות זכאי לנגישות למקום ציבורי ולשירות ציבורי. 19ג. איסור הפליה אין מפלים אדם עם מוגבלות ואין פוגעים בזכותו לנגישות, והכול בהתאם להוראות פרק זה. אף בית הדין הארצי לעבודה הצביע על השינוי בשיח הנוגע לאנשים עם מוגבלות, ואימץ אותו. בעניין אליהו עילם[6] עמד בית הדין על המעבר מהמודל הרפואי של המוגבלות למודל יחסי הגומלין, אשר "מושתת על ההבנה כי חוסר היכולת של האדם הנכה ליטול ולשמר תפקידים חברתיים ותעסוקתיים נובע בחלקו מעמדות שליליות השוררות בחברה וממדיניות היוצרת בלמים להשתתפות חברתית פעילה ושוויונית בכל תחומי החיים, ובעיקר - מחוסר יכולתה/רצונה של החברה להתאים עצמה לצרכים הייחודיים של אנשים עם מוגבלות."[7] כפי שנכתב בהצעת החוק, שילוב מלא יוביל, באופן טבעי, לשינוי עמדות, וכלי מרכזי לצורך זה הוא הסרת חסמים על ידי הנגשה של המרחב הציבורי והשירות הניתן בו. ואולם, חרף הוראות חוק שוויון הזכויות, המציאות מעידה כי קיים פער בין הוראותיו לבין המצב בשטח. למרות שחלה התקדמות הדרגתית בשנים האחרונות, בעיקר בתחום הנגישות והתעסוקה – בין היתר בעקבות פעולות אכיפה נרחבות שננקטו על ידי נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים – טרם התחולל בחברה הישראלית המעבר השלם לשילובם של אנשים עם מוגבלות ומיצוי מלוא יכולתם. למרבה הצער, עדיין רווחות בישראל גישות רפואיות, פטרנליסטיות, המוזנות והמזינות בהיזון חוזר את הסטריאוטיפים שחוק שוויון הזכויות ביקש לעקור, ועדיין קיימת רתיעה משילוב מלא של אנשים עם מוגבלות בחברה. על רקע מציאות זו, אומצה בישראל, בין היתר בעקבות עבודה מאומצת מאוד של הנציבות, האמנה הבינלאומית בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות Convention on the Right of Persons With Disabilities.[8] אמנה זו התקבלה באו"ם בשנת 2006 וישראל חתמה עליה ב 2007 ואישררה אותה בספטמבר 2012.[9] האמנה נקבעה על רקע אותה הפליה ממנה סבלו וסובלים אנשים עם מוגבלות, כפי שכתוב בסעיף כה' במבוא לאמנה: "... אמנה בינלאומית מקיפה ומשולבת לקידום זכויותיהם וכבודם של אנשים עם מוגבלות ולהגנה על אלה, תתרום תרומה משמעותית לתיקון הקיפוח החברתי העמוק לאנשים עם מוגבלויות ולקידום השתתפותם בתחומים האזרחי, הפוליטי, הכלכלי והתרבותי, תוך מתן הזדמנויות שוות, הן במדינות מתפתחות והן במדינות מפותחות. טיבה של אפליה זו נעוץ בהיותם של אנשים עם מוגבלות קבוצת מיעוט הסובלת מדעות קדומות וסטראוטיפים משפילים ומנמיכים". חוק שוויון הזכויות, כמו גם אמנת האו"ם, ביקשו אפוא לשנות את התפיסות המפלות שרווחו, בין היתר, בתפיסת המרחב הציבורי, בשוק העבודה, ובקרב נותני שירות, שלפיהן שילובם של אנשים עם מוגבלות הוא עניין של חסד או רצון-טוב. חוק שוויון הזכויות קובע, כי אין מדובר בחסד אלא בחובה – חובה העומדת מול זכותם של אנשים עם מוגבלות לשוויון, לחופש מסטריאוטיפים ומהפליה, ולשילוב מלא בכל תחומי החיים. כאן ראוי להדגיש, כי שינוי השיח, שאומץ – במודע ובמכוון – על ידי המחוקק, אינו רק בעל משמעות תיאורטית, אלא הוא בעל משמעות פרקטית ואף כלכלית של ממש. איסור ההפליה שבחוק השוויון לבש לא רק צורה פסיבית אלא אקטיבית: החוק דורש לבצע התאמות שיאפשרו את שילובם השוויוני של אנשים עם מוגבלות. התאמות אלה נדרשות הן במקומות העבודה, הן בבנייה ובהחזקת מבנים, והן במתן שירותים הניתנים לכלל הציבור. זאת ועוד, אין מדובר בבחירה של הנושא בנטל אם לבצע את ההתאמות, משום שאין מדובר בחסד, אלא בזכויות שכנגדן עומדת חובות של החברה והפרטים בה. בין היתר, החובה לבצע התאמות שיאפשרו את שילוב האדם עם מוגבלות קיימת גם אם ההתאמות הללו מטילות נטל כלכלי (ובלבד שאם הנושא בנטל הוא אדם פרטי – אין מדובר בנטל כבד מדי כהגדרתו בחוק). משום כך, קבע חוק שוויון הזכויות במפורש, כי: (1) הימנעות מביצוען של התאמות במקום העבודה, שיאפשרו את שילובם של אנשים עם מוגבלות, עשוי לעלות כדי הפליה – המזכה בפיצויים.[10] (2) על מעסיק ציבורי, ומכוח הסכם וצו הרחבה גם על מעסיקים פרטיים גדולים, לפעול בצורה אקטיבית להשגת ייצוג הולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיהם. (3) הימנעות מביצוען של התאמות נגישות המוגדרות בתקנות – מהווה עוולה אזרחית המזכה בפיצויים, ואף בפיצויים ללא הוכחת נזק, ובתנאים מסויימים גם עבירה פלילית.[11] (4) הפליית אנשים עם מוגבלות על רקע מוגבלותם מהווה אף היא עוולה אזרחית המזכה בפיצויים, ואף בפיצויים ללא הוכחת נזק.[12] על אף החקיקה – העבודה לפנינו עוד רבה חרף ההוראות המתקדמות שבחוק שוויון הזכויות ובתקנותיו, המציאות מעידה כי קיים פער בין הוראות אלה ובין המצב בפועל בתחומי החיים השונים: בתעסוקה, בהשכלה, בשילוב החברתי, ובראיית אנשים עם מוגבלות קודם כל כאנשים. הווה אומר, חרף ההתקדמות ההדרגתית בנושא שחלה בעיקר בשנים האחרונות, טרם התחולל בחברה הישראלית המעבר המלא מהגישה הארכאית של חסד לגישה המודרנית של זכויות. אנשים עם מוגבלות בישראל טרם זכו לשילוב המלא בחברה, שהוא זכותם על פי החוק. כתוצאה מכך, התמונה הברורה שעולה מן הנתונים הסטטיסטיים היא עגומה. דו"ח נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לשנת 2017[13] מצביע על כך כי: מצבם התעסוקתי בפועל של אנשים עם מוגבלות נשאר בכי רע: הם מועסקים פחות, מחפשים עבודה יותר, עובדים יותר במשרות חלקיות, מרווחים פחות, פחות מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות, ויותר מוותרים על ארוחה חמה, קניית בגדים, תחביב ושירותים רפואיים בגלל מצב כלכלי. 20% מהאנשים עם מוגבלות חמורה מדווחים על העדר חברים, לעומת 7% ביתר האוכלוסייה. 18% מהאנשים עם מוגבלות מדווחים על תחושת בדידות יום יומית, לעומת 3% ביתר האוכלוסייה. נתונים אלה מעידים, כי למרות העקרונות והערכים המתקדמים שמובאים בחוק שוויון הזכויות ובאמנת האו"ם – נותרה עוד עבודה רבה לעשות כדי להביא לשוויון של אנשים עם מוגבלות בישראל בכלל, ובשינוי עמדות הציבור כלפיהם בפרט. ואכן, בעבודתה השוטפת של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות אנו נתקלים לא פעם בתוצאות הקשות בשטח של תפיסות בלתי שוויוניות כלפי אנשים עם מוגבלות. הנציבות מטפלת בכ-5,000 פניות ציבור בשנה, ומבצעת כ- 1,200 פיקוחים יזומים על ידה אשר בכ 60% מהם נמצאים ליקויים. הנציבות גם מגיעה למסגרות דיור, בתי חולים פסיכיאטריים ומקומות תעסוקה. במקרים רבים, אלה מגלים סיפורים בלתי מתקבלים על הדעת של הדרה, הפליה, דחיקה לתחתית סדר העדיפויות והפרות ברורות של החוק. נציבות השוויון מטפלת בהפרות שנמצאו בפיקוחים ובפניות עד להסרתן, ובמקרים המתאימים גם מגישה תביעות. הנציבות פועלת בדרכים מגוונות לשינוי המצב בפועל וליצירת שינוי בעמדות הציבור. בראש ובראשונה, הנציבות מנהלת מערך אכיפה כלל ארצי בתחום הנגישות. יישום ואכיפה של תקנות הנגישות, לרבות אכיפת החובה בתקנות להדרכת עובדים[14] תורמת לשינוי עמדות. הנציבות מגישה עמדות לבתי המשפט ובתי הדין לעבודה, מגישה תביעות אזרחיות (לרבות תביעה ייצוגית שהוגשה לאחרונה) וכתבי אישום פליליים, מקדמת חקיקה, מקיימת פגישות תכופות עם מקבלי החלטות בממשלה, בשלטון המקומי ובמגזר הפרטי, פועלת מול כל משרדי הממשלה הרלוונטיים לשינוי מדיניות והסרת חסמים, מקיימת הדרכות לגורמים במשק, מפתחת את הידע המקצועי בתחום הנגישות ובתחומים נוספים, מביעה את עמדתה לפרקליטות המדינה בתיקים שבהם המדינה מעורבת ועולה בהם סוגיה הקשורה לזכויות אנשים עם מוגבלות, נציגיה מתראיינים תדיר באמצעי התקשורת, היא פעילה ברשתות החברתיות והיא אף משיקה בכל שנה קמפיין ציבורי. הנציבות מקיימת מדי שנה ביום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות יום שיא המשולב בכנס או בפעילות שטח ברחבי הארץ בהשתתפות קהלים שונים. פעילויות נוספות שהנציבות מבצעת, ומכוונות לשינוי העמדות בציבור, כוללות הפקת נתונים סטטיסטיים, הפקת חוברות הדרכה, לומדות, אתר אינטרנט הכולל מרכז מידע לנגישות, ופעילות בכנסת בועדות השונות. יחד עם זאת, בכך לא די. פעמים רבות מדי אנו נתקלים בגישה של NIMBY: הכל מסכימים כי יש לקדם זכויות ולקדם את השוויון, אך פעמים רבות אינם מוכנים לשאת בנטל הנדרש לכך. מן הראוי כי נשנן את דבריו של הנשיא בדימוס א' ברק בעניין בוצר: "הבטחת שוויון ההזדמנויות לנכה עולה כסף. חברה האמונה על ברכי כבוד האדם, החירות והשוויון מוכנה לשלם את המחיר הנדרש."[15] אם דברים אלה נאמרו טרם חקיקתו של חוק שוויון הזכויות, הרי שעלינו להפנימם ולהטמיעם עוד יותר לאחר חקיקתו. בשנים האחרונות רואים בחברה הישראלית ובמרחב הציבורי שינוי שהולך ומתרקם; קיימת יותר מודעות לזכויות אנשים עם מוגבלות ויש הרבה יותר עשייה בתחום. יחד עם זאת, האתגר עדיין גדול. [1] צביה אדמון "הזכות לנגישות בחקיקה הישראלית ובחקיקה בעולם" 177, 178 נגישות החברה הישראלית לאנשים עם מוגבלות בפתח המאה ה-21 (דינה פלדמן, יעל דניאלי להב, שמואל חיימוביץ' עורכים, 2007); נ' זיו, "אנשים עם מוגבלויות – בין זכויות חברתיות לצרכים קיומיים", זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל ) י' רבין וי' שני עורכים, 2004), 813. [2] מערכת הרווחה בישראל היא דיפרנציאלית: היא מחלקת את האנשים עם מוגבלות לקבוצות, וקובעת את הזכאות ואת היקף הגמלאות והשירותים הניתנים באופן דיפרנציאלי לפי מקור הלקות (נכות מעבודה, נכות כללית, נכי צה"ל, נפגעי פעולות איבה וכו'). [3] ר' המאמרים המוזרכים בה"ש 1. [4] כדוגמה ניתן לתת את הוראות חוק הרשויות המקומיות (סידורים לנכים) התשמ"ח-1988 ואת הוראות חלק ח' של תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) התש"ל-1970. [5] הצעת חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח- 1998, ה"ח 371. [6] עב"ל (ארצי) 12705-11-12‏ ‏ אליהו עילם נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 19.04.2017) [7] שם, בפסקה 26 של פסק הדין. [8] ראוי להזכיר, כי הלכה פסוקה היא כי קיימת חזקה שדיני מדינת ישראל תואמים את הוראות האמנות שאושררו בה. לעניין זה ראו בג"ץ 2599/00 יתד עמותת הורים לילדי תסמונת דאון צ׳ משרד החינוך, פ״ד נו(5) 834, בעמ' 846: "כלל פרשנות נוסף מבטאת החזקה כי קיימת התאמה בין חוקי המדינה לבין נורמות המשפט הבינלאומי שמדינת ישראל מחויבת להן. לפי חזקה זאת, יתפרשו דינים, ככל שהדבר ניתן, כעולים בקנה אחד עם נורמות אלה." ובבג״צ 4542/02 עמותת קו לעובד נ׳ ממשלת ישראל פד"י סא(1) 346 בעמ' 378: "בין כך ובין כך, מקובל על הכל כי מכוחה של 'חזקת ההתאמה' שבין הדין הפנימי להוראות המשפט הבינלאומי, מצווים אנו לפרש דבר-חקיקה – כמוהו כסמכות שקנתה רשות שלטונית – באופן העולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הבינלאומי". [9] החלטת הממשלה מס' 5100 מיום 10/9/2012. נוסח ההחלטה זמין בכתובת http://www.pmo.gov.il/Secretary/GovDecisions/2012/Pages/des5100.aspx [10] ס' 8 לחוק שוויון הזכויות; בג"ץ 6069/10 מחמלי נ' שרות בתי הסוהר ואח' (5.5.2014). [11] ס' 19נא ו-19מח לחוק שוויון הזכויות. [12] שם. [13] אנשים עם מוגבלות בישראל 2017 (נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, מכון מאיירס –ג'וינט ברוקדייל המרכז לחקר מוגבלויות). על-פי הדו"ח, בישראל 1,412,000 אנשים עם מוגבלות. כ-450,000 מתוכם עם מוגבלות חמורה. כמחצית מהאנשים עם מוגבלות (50%) הנם בגילאי עבודה. הדו"ח זמין באתר נציבות השוויון בכתובת http://www.justice.gov.il/Units/NetzivutShivyon/sitedocs/statistic-annual-report-2017.pdf . [14] תקנות 87-90 לתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), תשע"ג – 2013. [15] בג"צ 7081/93 בוצר נ' מועצה מקומית "מכבים-רעות", פד"י נ(1) 19, 27 (1996)