עורך דין של פעם גם עיסקה,גם ידע מקצועי – ואפילו עם הומור זה היה מזמן, ואולי גם זו לשון המעטה, לפני עשור, יותר מיובל, בראשית שנות השישים של המאה הקודמת. עמדתי לקנות דירה ברחוב קטן בירושלים על שם המשורר יצחק כצנלסון, מחירה היה חמישה עשר אלף וחמש מאות ל"י, כן, לירות ישראליות, זה המטבע שהיה נהוג אז במדינה הצעירה. המשא ומתן עם המוכר, אורי זמרי, יהודי חביב ונמרץ, היה קצר, תמציתי למהדרין, בחדווה חתמנו שנינו על זכרון דברים, שניסחתי כהרף עין. אז עדיין רחוק מאוד ממשפטים, כל כולי שקוע במזרח התיכון במסגרת המכון ללימודי אסיה ואפריקה. חמש מאות לירות הפקדתי בידי המוכר. "מחר נחתום על חוזה שיערוך עורך הדין שלי", אמר המוכר, כשליווה אותי לדלת. הסכמתי מיד, שמח וטוב לב, לא העליתי בדעתי אותה עת את התרחיש העתידי, נשוא סיפור זה, על כל נפלאותיו. אכן למחרת התייצבתי בשעה היעודה במשרד עורך דינו של המוכר. הוא קרא ביעף את זכרון הדברים ומיד הבהיר לי, לבלי הותר ספק, שאת מס השבח אני אשלם. "כל כך למה?!" שאלתי והוא מיהר לנמק: "כי סכום המס יהיה גבוה מאוד", משום מה לא שכנע אותי הנימוק החותך הזה ולתומי אמרתי, שאומנם אינני משפטן, אבל נדמה לי, שמס שבח מוטל על המוכר. "אני הקונה", הזכרתי לו. "נכון", אישר עורך הדין, "אבל.. אבל אפשר שקונה ישלם את המס. אם יחתום על הסכם שמחייב אותו לשאת בו". "לא, אני לא חותם, אין על מה לדבר", עניתי מניה וביה. עורך הדין הנכבד הרכיב משקפיו, בחן אותי בקפידה, כמו מבקש לבדוק עד תום מי הסרבן הזה שיושב מולו. לאחר שהות קלה הכריז באנחה כבדה: "טוב, אם אתה לא מסכים לחתום, לא נכריח אותך ונחפש קונה אחר." גם את החלופה "הטבעית" הזאת דחיתי לאלתר. "אני נשאר הקונה ואת מס השבח ישלם המוכר כמו שכתוב בזכרון הדברים." הדגשתי בתוקף מכוח היגיון שנראה לי בלתי ניתן לערעור, חרף הסמכות שבקעה מכל מילה של עורך הדין מולי. שוב זכיתי למבט זועף, אף הוטחה בי נזיפה רועמת: "אתה לא יכול להכריח את בעל הדירה למכור אותה לך, תקבל חזרה את הכסף שלך". לא הסכמתי ל"סידור" הזה. "הוא חתם על זכרון הדברים מרצונו. לא הכרחתי אותו. את הכסף שישאיר אצלו". "לא תוכל להכריח אף אחד למכור לך דירה", חתם עורך הדין את השיחה הלבבית. "המוכר יתבע אותך" איים. "אני לא נבהל". "לא אסכים לשלם את מס השבח". "אולי חלק?" צצה לפתע אפשרות פשרה, אבל אני בשלי. "כלום", הדגשתי, "אנ'לא מוותר על זיכרון הדברים". יצאתי ממשרד עורך הדין, כשהוא טורק מאחורי את הדלת בזעם, אבל אחרי הדברים האלה השתררה דממה. איכשהו נודע לי שעורך הדין חלה, ואני כנראה אשם בהרעת מצב בריאותו. חלפו שבועיים והנה צלצל אלי אבי, ומה הוא אומר, "תשמע, אורי, ברגע זה התקשר אלי עורך דין אליהו מרידור, אנחנו חברים כבר שנים רבות מאז היינו יחד באצ"ל, והוא שואל אותי, אורי "זה הבן שלך?" "מודה באשמה" השיב אבי בהומור שאפיין אותו תמיד. "יש לך התנגדות שאזמין את אורי אלי למשרד, פנה אלי המורה להתעמלות של דן בני, לעזור לו לפתור איזה סכסוך עם אורי". "אין בעיה" הסכים אבי לאלתר ולי אמר שלא אדאג. יכול אתה לסמוך על עו"ד מרידור, הוא ישר, חכם, ומשפטן מעולה. למחרת אכן מצאתי את עצמי בבניין סנסור בירושלים במשרד עורך דין אליהו מרידור, שם פגשתי שוב את המוכר שלי, הפעם נראה נינוח, ניכר שהוא בוטח במרידור, אביו של תלמידו בגימנסיה. הוא, זמרי, המורה שלו להתעמלות, כנראה נואש מעורך הדין הקודם. בצר לו פנה למרידור, שהיה חבר כנסת ידוע, אז מותר היה עדיין לעורכי דין גם לשבת בבית הנבחרים. מרידור לא בזבז אף דקה בדיבורים מיותרים, הוא פנה אלינו בקול שלו, תכליתי ובוטח: "כל אחד מכם יציג את עמדתו עכשיו במשך שלוש דקות" אמר. ניתן היה להבין, שלאחר הבירור הראשוני הזה הוא יתווה את ההמשך. ואכן כך היה. אורי זמרי הסביר גרסתו ואני מולו את התנגדותי. מהר מאוד פסק עורך דין מרידור את התוצאה ללא כחל וסרק כהאי לישנא: "שטנדל צודק. מס שבח מוטל על המוכר", ומיד הוסיף, כשהוא פונה לזימרי, "אין לך מה לדאוג, על מכירת הדירה שלך אין בכלל מס שבח, אתה שומע". בקול שקט נאמרו הדברים, ברורים בגדר סוף פסוק, ואכן נראה היה שזימרי משתכנע בנכונותם, כשהם נשמעים מפיו של עורך דין מרידור, שידע לצקת לכל מילה את משקלה הנכון. "עכשיו חכו קצת", בקש מרידור, "אני אנסח מיד הסכם, רק על דף אחד, לא צריך יותר, אתם תחתמו ואין עוד סיבה למחלוקת ביניכם". כך אמר בקול שלו ובלי לחכות לתגובה, התיישב אל שולחנו, שוקד על ניסוח ההסכם לחתימה. עוד הוא מכין את המסמך הגואל, ניגש אליו זמרי, כנראה עדיין קצת דואג. "תכתוב שיחד עם הדירה נמכר גם ארון ששווה 3000 לירות". "וכמה באמת שווה הארון?" שאל מרידור. הוא כמובן הבין היטב במה דברים אמורים. זמרי עדיין חושש, לא בטוח לגמרי, שצפוי פטור מוחלט ממס שבח, אז אולי במקרה "הגרוע" ניתן להפחית מרוע הגזירה על ידי שירבוב מרכיב, שיש בו לצמצם את סכום החיוב. "הארון שווה באמת רק חמש מאות לירות" הודה זמרי ביושר. מרידור קם מכסאו, חיוך נסוך על שפתיו, כשהוא מזמין אותנו, את שנינו, לגשת לחלון החדר. צייתנו כמובן, עוד לא מבינים פשר הזימון החריג. "אתה רואה זמרי את הבניין ממול?" פנה מרידור למוכר המודאג, ולא חיכה לאישורו. אי אפשר היה שלא לראות את הבניין הענק ומיד הבהיר עורך הדין החריף פשר השאלה בזיקה לנסיון ל"הסדיר הנחה" מן המס על ידי שירבוב נתון רחוק מן המציאות. "אתה יכול למכור לשטנדל את הבניין, אבל זה לא מחייב את בעל הבית." לא נדרש פענוח של המשל, לאמור: אם מחיר הארון נמוך מן השווי שאתה מציין כדי להרוויח הוזלה על ידי הצגת נתון לא נכון, אז ה"בעלים", קרי שלטונות מס שבח, הם אינם כפופים לתכתיב שלך, ממש כמו שבעלי הבניין הענק בפינה אינם חייבים למוכרו לשטנדל. זימרי הבין מהר את ה"נמשל". לזכותו יודגש כי וויתר לאלתר על גיוס הארון לגריעה מן המס, ושאל את מרידור: "אתה בטוח שבאמת אין מס שבח על המכירה? "כן, אל תדאג" הרגיע אותו שוב מרידור, אכן מצליח איכשהו להפיג את הדאגה מזמרי שהחל לצעוד במשרד הלוך ושוב. כשחתם חזרה אליו שלוותו, ידו עוד רעדה קצת כשחתם על ההסכם הקצר, אשר נוסח ביד אמן של עורך דין מעולה. בבת אחת הוסר ה"מכשול" במרכאות כפולות, והח"מ קיבל שיעור מאלף על דרך ניהול עסקה בהומור, מתוך ידע מקצועי, לעומת סיכון יש מאין שיוצר עורך דין "המוותר" על לימוד נתונים כהווייתם.

#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt# #_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#עורך דין של פעם#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#em#_gt#גם עיסקה,גם ידע מקצועי – ואפילו עם הומור #_lt#/em#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#זה היה מזמן, ואולי גם זו לשון המעטה, לפני עשור, יותר מיובל, בראשית שנות השישים של המאה הקודמת. עמדתי לקנות דירה ברחוב קטן בירושלים על שם המשורר יצחק כצנלסון, מחירה היה חמישה עשר אלף וחמש מאות ל"י, כן, לירות ישראליות, זה המטבע שהיה נהוג אז במדינה הצעירה. המשא ומתן עם המוכר, אורי זמרי, יהודי חביב ונמרץ, היה קצר, תמציתי למהדרין, בחדווה חתמנו שנינו על זכרון דברים, שניסחתי כהרף עין. אז עדיין רחוק מאוד ממשפטים, כל כולי שקוע במזרח התיכון במסגרת המכון ללימודי אסיה ואפריקה. חמש מאות לירות הפקדתי בידי המוכר.#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"מחר נחתום על חוזה שיערוך עורך הדין שלי", אמר המוכר, כשליווה אותי לדלת. הסכמתי מיד, שמח וטוב לב, לא העליתי בדעתי אותה עת את התרחיש העתידי, נשוא סיפור זה, על כל נפלאותיו. אכן למחרת התייצבתי בשעה היעודה במשרד עורך דינו של המוכר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הוא קרא ביעף את זכרון הדברים ומיד הבהיר לי, לבלי הותר ספק, שאת מס השבח אני אשלם. "כל כך למה?!" שאלתי והוא מיהר לנמק#_sc# "כי סכום המס יהיה גבוה מאוד", משום מה לא שכנע אותי הנימוק החותך הזה ולתומי אמרתי, שאומנם אינני משפטן, אבל נדמה לי, שמס שבח מוטל על המוכר. "אני הקונה", הזכרתי לו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"נכון", אישר עורך הדין, "אבל.. אבל אפשר שקונה ישלם את המס. אם יחתום על הסכם שמחייב אותו לשאת בו". "לא, אני לא חותם, אין על מה לדבר", עניתי מניה וביה. עורך הדין הנכבד הרכיב משקפיו, בחן אותי בקפידה, כמו מבקש לבדוק עד תום מי הסרבן הזה שיושב מולו. לאחר שהות קלה הכריז באנחה כבדה#_sc# "טוב, אם אתה לא מסכים לחתום, לא נכריח אותך ונחפש קונה אחר."#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#גם את החלופה "הטבעית" הזאת דחיתי לאלתר. "אני נשאר הקונה ואת מס השבח ישלם המוכר כמו שכתוב בזכרון הדברים." הדגשתי בתוקף מכוח היגיון שנראה לי בלתי ניתן לערעור, חרף הסמכות שבקעה מכל מילה של עורך הדין מולי. שוב זכיתי למבט זועף, אף הוטחה בי נזיפה רועמת#_sc# "אתה לא יכול להכריח את בעל הדירה למכור אותה לך, תקבל חזרה את הכסף שלך".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#לא הסכמתי ל"סידור" הזה. "הוא חתם על זכרון הדברים מרצונו. לא הכרחתי אותו. את הכסף שישאיר אצלו".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"לא תוכל להכריח אף אחד למכור לך דירה", חתם עורך הדין את השיחה הלבבית. "המוכר יתבע אותך" איים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"אני לא נבהל". "לא אסכים לשלם את מס השבח".#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"אולי חלק?" צצה לפתע אפשרות פשרה, אבל אני בשלי. "כלום", הדגשתי, "אנ'לא מוותר על זיכרון הדברים".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#יצאתי ממשרד עורך הדין, כשהוא טורק מאחורי את הדלת בזעם, אבל אחרי הדברים האלה השתררה דממה. איכשהו נודע לי שעורך הדין חלה, ואני כנראה אשם בהרעת מצב בריאותו. חלפו שבועיים והנה צלצל אלי אבי, ומה הוא אומר, "תשמע, אורי, ברגע זה התקשר אלי עורך דין אליהו מרידור, אנחנו חברים כבר שנים רבות מאז היינו יחד באצ"ל, והוא שואל אותי, אורי "זה הבן שלך?"#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"מודה באשמה" השיב אבי בהומור שאפיין אותו תמיד.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"יש לך התנגדות שאזמין את אורי אלי למשרד, פנה אלי המורה להתעמלות של דן בני, לעזור לו לפתור איזה סכסוך עם אורי".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"אין בעיה" הסכים אבי לאלתר ולי אמר שלא אדאג. יכול אתה לסמוך על עו"ד מרידור, הוא ישר, חכם, ומשפטן מעולה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#למחרת אכן מצאתי את עצמי בבניין סנסור בירושלים במשרד עורך דין אליהו מרידור, שם פגשתי שוב את המוכר שלי, הפעם נראה נינוח, ניכר שהוא בוטח במרידור, אביו של תלמידו בגימנסיה. הוא, זמרי, המורה שלו להתעמלות, כנראה נואש מעורך הדין הקודם. בצר לו פנה למרידור, שהיה חבר כנסת ידוע, אז מותר היה עדיין לעורכי דין גם לשבת בבית הנבחרים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מרידור לא בזבז אף דקה בדיבורים מיותרים, הוא פנה אלינו בקול שלו, תכליתי ובוטח#_sc# "כל אחד מכם יציג את עמדתו עכשיו במשך שלוש דקות" אמר. ניתן היה להבין, שלאחר הבירור הראשוני הזה הוא יתווה את ההמשך.#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ואכן כך היה. אורי זמרי הסביר גרסתו ואני מולו את התנגדותי. מהר מאוד פסק עורך דין מרידור את התוצאה ללא כחל וסרק כהאי לישנא#_sc# "שטנדל צודק. מס שבח מוטל על המוכר", ומיד הוסיף, כשהוא פונה לזימרי, "אין לך מה לדאוג, על מכירת הדירה שלך אין בכלל מס שבח, אתה שומע". בקול שקט נאמרו הדברים, ברורים בגדר סוף פסוק, ואכן נראה היה שזימרי משתכנע בנכונותם, כשהם נשמעים מפיו של עורך דין מרידור, שידע לצקת לכל מילה את משקלה הנכון.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"עכשיו חכו קצת", בקש מרידור, "אני אנסח מיד הסכם, רק על דף אחד, לא צריך יותר, אתם תחתמו ואין עוד סיבה למחלוקת ביניכם". כך אמר בקול שלו ובלי לחכות לתגובה, התיישב אל שולחנו, שוקד על ניסוח ההסכם לחתימה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עוד הוא מכין את המסמך הגואל, ניגש אליו זמרי, כנראה עדיין קצת דואג. "תכתוב שיחד עם הדירה נמכר גם ארון ששווה 3000 לירות".#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"וכמה באמת שווה הארון?"  שאל מרידור. הוא כמובן הבין היטב במה דברים אמורים. זמרי עדיין חושש, לא בטוח לגמרי, שצפוי פטור מוחלט ממס שבח, אז אולי במקרה "הגרוע" ניתן להפחית מרוע הגזירה על ידי שירבוב מרכיב, שיש בו לצמצם את סכום החיוב.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"הארון שווה באמת רק חמש מאות לירות" הודה זמרי ביושר.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#מרידור קם מכסאו, חיוך נסוך על שפתיו, כשהוא מזמין אותנו, את שנינו, לגשת לחלון החדר. צייתנו כמובן, עוד לא מבינים פשר הזימון החריג.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#"אתה רואה זמרי את הבניין ממול?" פנה מרידור למוכר המודאג, ולא חיכה לאישורו. אי אפשר היה שלא לראות את הבניין הענק ומיד הבהיר עורך הדין החריף פשר השאלה בזיקה לנסיון ל"הסדיר הנחה" מן המס על ידי שירבוב נתון רחוק מן המציאות. "אתה יכול למכור לשטנדל את הבניין, אבל זה לא מחייב את בעל הבית."#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# לא נדרש פענוח של המשל, לאמור#_sc# אם מחיר הארון נמוך מן השווי שאתה מציין כדי להרוויח הוזלה על ידי הצגת נתון לא נכון, אז ה"בעלים", קרי שלטונות מס שבח, הם אינם כפופים לתכתיב שלך, ממש כמו שבעלי הבניין הענק בפינה אינם חייבים למוכרו לשטנדל.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#זימרי הבין מהר את ה"נמשל". לזכותו יודגש כי וויתר לאלתר על גיוס הארון לגריעה מן המס, ושאל את מרידור#_sc# "אתה בטוח שבאמת אין מס שבח על המכירה?#_lt#/span#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#"כן, אל תדאג" הרגיע אותו שוב מרידור, אכן מצליח איכשהו להפיג את הדאגה מזמרי שהחל לצעוד במשרד הלוך ושוב.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#כשחתם חזרה אליו שלוותו, ידו עוד רעדה קצת כשחתם על ההסכם הקצר, אשר נוסח ביד אמן של עורך דין מעולה. בבת אחת הוסר ה"מכשול" במרכאות כפולות, והח"מ קיבל שיעור מאלף על דרך ניהול עסקה בהומור, מתוך ידע מקצועי, לעומת סיכון יש מאין שיוצר עורך דין "המוותר" על לימוד נתונים כהווייתם.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt# #_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#