ההלכה החדשה במזונות ילדים - אופן החישוב
כיצד נפסקים כיום מזונות הילדים בבתי המשפט למשפחה לאחר הלכת בע"מ 919/15. אפתח בדברי רקע. סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959, קובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". כלומר, אדם שיש לו דין אישי בישראל, למשל בן לאחת מארבע הדתות בישראל, יחול עליו דינו האישי – הדתי. כך למשל בדין היהודי האב חייב במזונות ילדיו, בצרכים ההכרחיים, ללא קשר ישיר להיקף המשמורת והשהות אצלו.
כלומר, גם אם האב והאם חלקו משמורת משותפת והסדרי ראיה שווים, עדיין האב נדרש להעביר לאם תשלום של מזונות מינימום שנקבעו בפסיקה (כ 1300- 1400 ₪ לילד, ובנוסף הוצאות המדור והחזקתו, ולעיתים רבות גם בלי קיזוז ההוצאות שהוציא כשהילדים אצלו). בתי הדין הרבני לא שעו לפסיקת מינימום זו ומכאן הלך והתפתח פער בין הערכאות.
חשוב לומר כי לחיוב זה היה טעם ורציונל בעבר כאשר האב זכה לכל הרכוש המשפחתי, אך מעת שנקבעה הלכת בבלי (המבורכת כשלעצמה), ומעת שנחקק חוק יחסי ממון (החשוב), והרכוש מתחלק שווה בשווה בין ההורים, הלכה ופקעה הצדקת החלתו של הדין האישי במזונות הילדים. כבר אין זה נכון כי רק האב יישא במלוא המזונות ההכרחיים של ילדיו, בוודאי לא כשהם שוהים אצלו חלק נכבד מימות השבוע, גם אם זמני השהות אינם זהים.
חיוב האב במזונות ילדיו עד גיל שש שנים נקבע כחובה מדין תורה, גם אם אין לאב אמצעים וגם אם יש נכסים אחרים לילדים. תקנה של הרבנות הראשית בשנת תש"ד - 1944 הרחיבה חיוב זה עד לגיל 15 שנים. בשנת 1947 בית הדין הרבני הגדול פירש תקנה זו וקבע שהחובה לאחר גיל שש (ועד לגיל 15) הפכה לזהה בטיבה ובמהותה לחובה המוחלטת החלה לפני גיל שש וניתנת לכפייה באותו האופן. מועצת הרבנות הראשית ציינה בשנת 2016 כי רוב הפוסקים פסקו בניגוד לפרשנות זו, וקבעו כי בגילאים 15-6 החיוב הוא מדין צדקה בלבד, כלומר על ההורים לחלוק אותו שווה בשווה בהתאם ליכולותיהם היחסיות. מועצת הרבנות הראשית בחרה שלא להכריע בדבר, וכך נותר החיוב בגין צרכים הכרחיים רק על כתפי האב בגילאי שש עד חמש עשרה.
בתי המשפט למשפחה הרגישו בבעיה, וכל אחד ניסה לפתור אותה בדרכו שלו. גם בתי המשפט המחוזיים בקבלם את הערעורים פילסו דרך משל עצמם, עד שנוצרה אנדרלמוסיה בישראל, נתקבלו הלכות סותרות, ובאין מנוס הסוגיה התגלגלה לבית המשפט העליון. המותב הורחב לשבעה שופטים, ופה אחד נקבעה ההלכה הדרמטית הבאה: "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל."
במילים אחרות, בוטל הדין האישי בקבוצת הגיל שש עד חמש עשרה שנים, והחיוב במזונות הכרחיים מעתה והילך לא יוטל רק על האב. להלכה זו נוספו הערות של השופטת ברק ארז שהתקבלו על דעת כל המותב, ולפיהן: א. במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים. ב. ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד).
ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ד. כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים,
בית המשפט העליון הלך אמנם כברת דרך ארוכה, אך עדיין צמצם את עצמו לכאורה למקרים בודדים, שבהם משכורות האב והאם שוות או קרובות, והמשמורת משותפת (שבעה לילות מתוך ארבעה עשר לילות). במקרה זה כל צד יישא בהוצאותיו. אך הלכה זו נושאת בצדה לא מעט סימני שאלה ואף מבוכה באשר לדרכי יישומה הלכה למעשה. ובעיקר כיצד מיישמים את פסק הדין כאשר אין מדובר במשמורת משותפת?
בית המשפט המחוזי מפי השופט שוחט קבע את הפרמטרים הבאים: א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד: צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים. ב. היכולות הכלכליות של הצדדים, לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים. ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה. ד. חלוקת משמורת בפועל.
עדיין נדרש תיווך בין העקרונות הללו ליישום בשטח. בשני פסקי דין שניתנו בשנה האחרונה אני מוצא תיווך שכזה, ואפרוט אותו כאן לפי שיש בו לסייע לכל עורך דין בדיני המשפחה להגיע לסכומים, התואמים לטעמי את רוח ההלכה החדשה. הראשון שבהם ניתן על ידי סגן נשיא בימ"ש למשפחה בנצרת, השופט זגורי, ב-תמ"ש (נצ') 46640-01-15 ק.ו נ' ש.ו (נבו, 27/12/17):
הוצאות תלויות שהות: גובה שכר הדירה של האם הינו 4,400 ₪ בחודש. הוצאות החזקת הדירה נקבעות לפי הקבלות ולפי העדות של האם שהתקבלה בחלקה: חשמל בסך 500 ₪ בחודש בממוצע. גז 100 ₪ בחודש בממוצע, מים וארנונה 500 ₪ בממוצע. כבלים וסלולר 300 ₪ בחודש. לפיכך, העלויות הכוללות של המדור והחזקתו הן: 5,800 ₪ בחודש.
חלקם של הילדים במדור והחזקתו נגזר מסך של 5,000 ₪ (כי גם הסבתא גרה עמם) והוא יעמוד על שיעור של 2,000 ₪ בחודש (5,000*40% לפי הלכת ע"א 52/87 הראל (12/10/1989).
הוצאות נוספות תלויות שהות:
כלכלה, מזון והיגיינה: האם לא הציגה קבלות, ולכן השופט מעריך זאת בסכום של 1600 בחודש.
ביגוד והנעלה (הערכת האם מתקבלת) – 300 ₪ בחודש. בילויים ופנאי – 300 ₪ בחודש.
נסיעות והשתתפות בדלק – 150 ₪.
הוצאות כנ"ל שהאב מוציא על הילדים במסגרי השהות אצלו וכן נסיעות – 800 ₪.
סה"כ הוצאות כוללות תלויות שהות: 5150 ₪.
הוצאות שאינן תלויות שהות:
קופ"ח כללית – 110 ₪ לשני הילדים.
חוגים – 400 ₪ לשני הילדים.
חינוך חובה – 1600 ₪ עבור הבן (סכום זהה בעתיד עבור הבת כאשר תעלה לבית הספר) וכ-1100 ₪ לשנה עבור הבת (גן חובה עירוני) ממוצע חודשי של כ-130 ₪ לילד.
קייטנות – לפי הצורך בחופשת הקיץ.
סה"כ: לא תלויות שהות: 770 ₪.
סה"כ תלויות שהות ולא תלויות שהות: 5,920 ₪ בחודש.
יכולות כלכליות של הצדדים:
הכנסת האם: משתכרת כ-7,500 ₪ בחודש.
הכנסה פנויה של האם לאחר חלקה במדור והחזקתו (3,000 ₪) (והסעות הקטינים - 300 ₪ בחודש): 4,200 ₪ בחודש.
הכנסת האב: משתכר כ-12,000 ₪ בחודש.
הכנסה פנויה של האב לאחר הוצאות מדור, הלוואה בסך 900 ₪ ונסיעות לילדים (400 ₪) – 10,700 ₪ לחודש.
יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים: 4,200+10,700 (הכנסות פנויות מצרפי) = 14,900 ₪. 10,700/14,900=72% (בעיגול) – האב. 4,200/14,900=28% (בעיגול) – האם.
התחשבות בהסדרי שהות ובצרכים שמספק האב בזמני שהות עם הילדים:
הילדים נמצאים במשמורת פיזית של האם וגרים עמה. הסדרי השהות של האב הם שני סופי שבוע בחודש (שני לילות בסה"כ). בחישוב אריתמטי הילדים שוהים עם האב 10% מהזמן ועם האם 90% מהזמן.
כפועל יוצא, צרכי הילדים בהתאם להסדרי השהייה מחולקים כדלהלן:
בשהייתם אצל האם: 5,920*90% = 5,328 ₪.
בשהייתם אצל האב: 5,920*10% = 592 ₪.
קביעת החיוב במזונות לפי הוצאות הצרכים שנקבעו ויחס ההכנסות הפנויות:
האב - 5,920 ₪ * 72% = 4,262 ₪
האם –5,920 ₪ * 28% = 1,657 ₪ .
בהתאם לאמור על האב לשלם לאם מזונות כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות ביחס להסדרי השהות כשהילדים עמו, היינו :
4,262 ₪ - 592 ₪ = 3,670 ₪
על החיובים האמורים יש להוסיף השתתפות בהוצאות חינוך ובריאות חריגות ושוטפות לפי יחס ההכנסות שנקבע לעיל (ללא התחשבות בשהות שכן אין מדובר בצרכים תלויי שהות).
דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לקטינים שמונה עשרה שנים או עד לסיום לימודיהם התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים. ממועד סיום לימודיהם התיכוניים של הקטינים ו/או הגיע מי מהם לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותם הצבאי הסדיר בחובה, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין הילד, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל. לצורך חישוב החיוב בסעיף זה סכום המזונות יחולק לשני הילדים בחלקים שווים.
בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הילדים וקייטנות אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) ואשר אינם כלולים ברכיבי המזונות המפורטים בצרכי הילדים בפסק הדין לעיל בשיעור של 72% האב ו-28% האם.
פסק הדין השני הוא של השופט שקד ב-תלה"מ 25329-11-17 פלונית נ' פלוני (נבו, 3/12/18)
פסק דין זה עורך את ההבחנה בין מזונות עד גיל שש למזונות מגיל שש עד גיל חמש עשרה שנה.
ילד בן 4 נולד ממערכת יחסים בין איש ואישה.
עד גיל שש, האב חייב בלעדית במזונות הכרחיים של ילד.
צרכים הכרחיים הם: מזון, ביגוד, מדור ואחזקתו ובריאות (לא כולל הוצאות חריגות).
צרכיו ההכרחיים של הקטין הם 1755 ₪ (600 ₪ מזון, 300 ₪ ביגוד והנעלה, מדור – שליש מהשכירות של האם - 330 ₪. הוצאות מדור (חשמל, מים, גז, ארנונה, כבלים- 1725, שליש שצורך הילד – 525 ₪)
יכולות כלכליות של ההורים: האם: הכנסה נטו 7621, קיזוז משכנתא שמשלמת ודמי שכירות שמוציאה בסה"כ 1900- לכן הכנסה פנויה: 5700 ₪. האב: הכנסה נטו ע"פ תלושים כ 10,500, קיזוז הלוואות ושכירות שמשלם על יחידת דיור, לכן הכנסה פנויה: 7000 ₪.
היכולות היחסיות של ההורים: לנוכח הדירה שיש לאישה ושאר נכסיה, קובע השופט כי יכולותיה הכלכליות של האם עולות בחמישים אחוז על האב. יש לציין כי היכולות היחסיות של ההורים, שאינן רק המשכורת נטו, הן אכן שטח אפור של שיקול דעת הנותן לכל שופט מקום להתגדר בו, לטוב ולרע.
הילד שוהה אצל האב 25% מהזמן. האב לא הוכיח כי הוא קונה ביגוד לילד, לכן השופט מעריך את חלקו ב 350 ₪ מתוך 1755 ₪ מזונות הילד, ולכן עליו להעביר לאם 1400 ₪.
נשימה לב כי השופט לא מתחשב ביחס ההכנסות בין ההורים הואיל והחיוב על גיל שש בצרכים ההכרחיים מוטל כולו על האב, למעט מה שמוציא האב בפועל כשהם אצלו.
השופט כבר כעת עורך את החישוב החל מגיל שש על גיל שמונה עשרה:
צרכים תלויי שהות: הוצאות המדור: השופט בוחן כמה כל הורה מוציא על השכירות (לרבות גז, חשמל, מים), ולפי זה מעריך כי הסכום הכולל עבור הקטין הוא 1000 ₪.
צרכים נוספים תלויי שהות: הוצאות כוללות של כלכלה: הערכה 1000 ₪ לחודש. סה"כ 2000 ₪.
יחס יכולות ההורים הוא 2:3 כדלעיל: לכן האב צריך לשאת ב 40% = 800 (אך בפועל האב משלם 25% מהמדור (כשהקטין אצלו) ו 25% מהכלכלה, ובס"ה 500. לכן יעביר לאשתו את הפער של 300 ₪.
צרכים שאינם תלויי שהות: ביגוד, תשלומי ביה"ס, חוגים, הוצאות בריאות, תספורת, נייד, מתנות ואירועים והוצאות תרבות – ישולמו לפי יחס היכולות. האם 60% והאב 40%. באין הסכמה על נחיצות ההוצאה ינחה הגורם המקצועי (מורה, רופא).
הואיל והאם היא הדומיננטית – היא תהיה ההורה המרכז.
כדי להקל על ההתנהלות: ייפתח חשבון משותף. עם הגיע הילד לגיל 6, האב ישלם לחשבון 4000 והאם 6000, ומסכום זה ישולמו ההוצאות שאינן תלויות שהות. כאשר היתרה תגיע ל 5000, האב יפקיד 2000 והאם 5000 וכן הלאה.
גובהם של דמי הכיס ייקבע בהתאמה ולילד יובהר כי הם שולמו על ידי שני הוריו.
לסיכום, הסכום הפסוק שעל האב להעביר עד גיל שש: 1400, מעל גיל שש עד גיל שמונה עשרה, הוא רק 300 ₪, אך כל צרכי הילד מכוסים על ידי שני הוריו. החל מהשירות הצבאי יישאו הוריו בהוצאותיו בשווה.
לטעמי, יש להניח כי לו היה ניתן פסק דין זה לפני ההלכה החדשה, היה על האב לשלם מזונות מינימום בתוספת מדור והוצאותיו, בסכום של 1755 ₪ כדלעיל, גם בגילאי שש עד חמש עשרה שנה, בעוד שכעת לאחר ההלכה החדשה הוא נדרש לשלם 300 ₪ בלבד.#_lt#div#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#ההלכה החדשה במזונות ילדים - אופן החישוב#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="color#_sc# #0000ff;"#_gt#כיצד נפסקים כיום מזונות הילדים בבתי המשפט למשפחה לאחר הלכת בע"מ 919/15. אפתח בדברי רקע. סעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959, קובע כי "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה". כלומר, אדם שיש לו דין אישי בישראל, למשל בן לאחת מארבע הדתות בישראל, יחול עליו דינו האישי – הדתי. כך למשל בדין היהודי האב חייב במזונות ילדיו, בצרכים ההכרחיים, ללא קשר ישיר להיקף המשמורת והשהות אצלו.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כלומר, גם אם האב והאם חלקו משמורת משותפת והסדרי ראיה שווים, עדיין האב נדרש להעביר לאם תשלום של מזונות מינימום שנקבעו בפסיקה (כ 1300- 1400 ₪ לילד, ובנוסף הוצאות המדור והחזקתו, ולעיתים רבות גם בלי קיזוז ההוצאות שהוציא כשהילדים אצלו). בתי הדין הרבני לא שעו לפסיקת מינימום זו ומכאן הלך והתפתח פער בין הערכאות.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חשוב לומר כי לחיוב זה היה טעם ורציונל בעבר כאשר האב זכה לכל הרכוש המשפחתי, אך מעת שנקבעה הלכת בבלי (המבורכת כשלעצמה), ומעת שנחקק חוק יחסי ממון (החשוב), והרכוש מתחלק שווה בשווה בין ההורים, הלכה ופקעה הצדקת החלתו של הדין האישי במזונות הילדים. כבר אין זה נכון כי רק האב יישא במלוא המזונות ההכרחיים של ילדיו, בוודאי לא כשהם שוהים אצלו חלק נכבד מימות השבוע, גם אם זמני השהות אינם זהים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חיוב האב במזונות ילדיו עד גיל שש שנים נקבע כחובה מדין תורה, גם אם אין לאב אמצעים וגם אם יש נכסים אחרים לילדים. תקנה של הרבנות הראשית בשנת תש"ד - 1944 הרחיבה חיוב זה עד לגיל 15 שנים. בשנת 1947 בית הדין הרבני הגדול פירש תקנה זו וקבע שהחובה לאחר גיל שש (ועד לגיל 15) הפכה לזהה בטיבה ובמהותה לחובה המוחלטת החלה לפני גיל שש וניתנת לכפייה באותו האופן. מועצת הרבנות הראשית ציינה בשנת 2016 כי רוב הפוסקים פסקו בניגוד לפרשנות זו, וקבעו כי בגילאים 15-6 החיוב הוא מדין צדקה בלבד, כלומר על ההורים לחלוק אותו שווה בשווה בהתאם ליכולותיהם היחסיות. מועצת הרבנות הראשית בחרה שלא להכריע בדבר, וכך נותר החיוב בגין צרכים הכרחיים רק על כתפי האב בגילאי שש עד חמש עשרה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בתי המשפט למשפחה הרגישו בבעיה, וכל אחד ניסה לפתור אותה בדרכו שלו. גם בתי המשפט המחוזיים בקבלם את הערעורים פילסו דרך משל עצמם, עד שנוצרה אנדרלמוסיה בישראל, נתקבלו הלכות סותרות, ובאין מנוס הסוגיה התגלגלה לבית המשפט העליון. המותב הורחב לשבעה שופטים, ופה אחד נקבעה ההלכה הדרמטית הבאה#_sc# "בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל."#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt# במילים אחרות, בוטל הדין האישי בקבוצת הגיל שש עד חמש עשרה שנים, והחיוב במזונות הכרחיים מעתה והילך לא יוטל רק על האב. להלכה זו נוספו הערות של השופטת ברק ארז שהתקבלו על דעת כל המותב, ולפיהן#_sc# א. במשמורת משותפת יישא כל הורה בעין בהוצאות הקיום השוטפות הנוגעות לילדים ולכן הוצאות אלה "יתקזזו" ללא צורך בהעברת תשלומים בין ההורים. ב. ייקבע מנגנון לריכוז הטיפול בהוצאות שאינן הוצאות קיום שוטפות, אלא "צרכים אחרים" (כגון ביגוד, ספרים, טיפול רפואי שאינו צפוי ועוד).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ברגיל, יהיה זה מנגנון של הורה מרכז שיקבל לידיו תשלום של מחצית ההוצאות האלה מן ההורה האחר (במצב של השתכרות שווה). ג. ההורים ימשיכו לחלוק בהוצאות החריגות, בכפוף לכושר ההשתכרות שלהם ובהתאם למנגנון שייקבע על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. ד. כל הורה יישא בעין בהוצאות המדור של הקטינים,#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#בית המשפט העליון הלך אמנם כברת דרך ארוכה, אך עדיין צמצם את עצמו לכאורה למקרים בודדים, שבהם משכורות האב והאם שוות או קרובות, והמשמורת משותפת (שבעה לילות מתוך ארבעה עשר לילות). במקרה זה כל צד יישא בהוצאותיו. אך הלכה זו נושאת בצדה לא מעט סימני שאלה ואף מבוכה באשר לדרכי יישומה הלכה למעשה. ובעיקר כיצד מיישמים את פסק הדין כאשר אין מדובר במשמורת משותפת?#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בית המשפט המחוזי מפי השופט שוחט קבע את הפרמטרים הבאים#_sc# א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד#_sc# צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו; צרכים שאינם תלויי שהות; צרכים חריגים. ב. היכולות הכלכליות של הצדדים, לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים. ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה. ד. חלוקת משמורת בפועל. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#עדיין נדרש תיווך בין העקרונות הללו ליישום בשטח. בשני פסקי דין שניתנו בשנה האחרונה אני מוצא תיווך שכזה, ואפרוט אותו כאן לפי שיש בו לסייע לכל עורך דין בדיני המשפחה להגיע לסכומים, התואמים לטעמי את רוח ההלכה החדשה. הראשון שבהם ניתן על ידי סגן נשיא בימ"ש למשפחה בנצרת, השופט זגורי, ב-תמ"ש (נצ') 46640-01-15 ק.ו נ' ש.ו (נבו, 27/12/17)#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הוצאות תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# גובה שכר הדירה של האם הינו 4,400 ₪ בחודש. הוצאות החזקת הדירה נקבעות לפי הקבלות ולפי העדות של האם שהתקבלה בחלקה#_sc# חשמל בסך 500 ₪ בחודש בממוצע. גז 100 ₪ בחודש בממוצע, מים וארנונה 500 ₪ בממוצע. כבלים וסלולר 300 ₪ בחודש. לפיכך, העלויות הכוללות של המדור והחזקתו הן#_sc# 5,800 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חלקם של הילדים במדור והחזקתו נגזר מסך של 5,000 ₪ (כי גם הסבתא גרה עמם) והוא יעמוד על שיעור של 2,000 ₪ בחודש (5,000*40% לפי הלכת ע"א 52/87 הראל (12/10/1989).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הוצאות נוספות תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#כלכלה, מזון והיגיינה#_lt#/strong#_gt##_sc# האם לא הציגה קבלות, ולכן השופט מעריך זאת בסכום של 1600 בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#ביגוד והנעלה#_lt#/strong#_gt# (הערכת האם מתקבלת) – 300 ₪ בחודש. #_lt#strong#_gt#בילויים ופנאי#_lt#/strong#_gt# – 300 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#נסיעות והשתתפות בדלק#_lt#/strong#_gt# – 150 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הוצאות כנ"ל שהאב מוציא על הילדים במסגרי השהות אצלו וכן נסיעות – 800 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#סה"כ הוצאות כוללות תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# 5150 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הוצאות שאינן תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#קופ"ח כללית – 110 ₪ לשני הילדים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חוגים – 400 ₪ לשני הילדים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#חינוך חובה – 1600 ₪ עבור הבן (סכום זהה בעתיד עבור הבת כאשר תעלה לבית הספר) וכ-1100 ₪ לשנה עבור הבת (גן חובה עירוני) ממוצע חודשי של כ-130 ₪ לילד.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#קייטנות – לפי הצורך בחופשת הקיץ.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#סה"כ#_sc# לא תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# 770 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#סה"כ#_lt#/strong#_gt# #_lt#strong#_gt#תלויות שהות ולא תלויות שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# 5,920 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#יכולות כלכליות של הצדדים#_lt#/strong#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הכנסת האם#_lt#/strong#_gt##_sc# משתכרת כ-7,500 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הכנסה פנויה של האם#_lt#/strong#_gt# לאחר חלקה במדור והחזקתו (3,000 ₪) (והסעות הקטינים - 300 ₪ בחודש)#_sc# 4,200 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הכנסת האב#_lt#/strong#_gt##_sc# משתכר כ-12,000 ₪ בחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#הכנסה פנויה של האב#_lt#/strong#_gt# לאחר הוצאות מדור, הלוואה בסך 900 ₪ ונסיעות לילדים (400 ₪) – 10,700 ₪ לחודש.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#יחס ההכנסות הפנויות בין הצדדים#_lt#/strong#_gt##_sc# 4,200+10,700 (הכנסות פנויות מצרפי) = 14,900 ₪. 10,700/14,900=72% (בעיגול) – האב. 4,200/14,900=28% (בעיגול) – האם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#התחשבות בהסדרי שהות ובצרכים שמספק האב בזמני שהות עם הילדים#_lt#/strong#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הילדים נמצאים במשמורת פיזית של האם וגרים עמה. הסדרי השהות של האב הם שני סופי שבוע בחודש (שני לילות בסה"כ). בחישוב אריתמטי הילדים שוהים עם האב 10% מהזמן ועם האם 90% מהזמן.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כפועל יוצא, צרכי הילדים בהתאם להסדרי השהייה מחולקים כדלהלן#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בשהייתם אצל האם#_sc# 5,920*90% = 5,328 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בשהייתם אצל האב#_sc# 5,920*10% = 592 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#קביעת החיוב במזונות לפי הוצאות הצרכים שנקבעו ויחס ההכנסות הפנויות#_lt#/strong#_gt##_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#האב#_lt#/strong#_gt# - 5,920 ₪ * 72% = 4,262 ₪#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#האם#_lt#/strong#_gt# –5,920 ₪ * 28% = 1,657 ₪ .#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בהתאם לאמור על האב לשלם לאם מזונות כפי חלקו בהתאם ליחס ההכנסות בקיזוז ההוצאות ביחס להסדרי השהות כשהילדים עמו, היינו #_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#4,262 ₪ - 592 ₪ = 3,670 ₪#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#על החיובים האמורים יש להוסיף השתתפות בהוצאות חינוך ובריאות חריגות ושוטפות לפי יחס ההכנסות שנקבע לעיל (ללא התחשבות בשהות שכן אין מדובר בצרכים תלויי שהות).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#דמי המזונות הנ"ל ישולמו לידי האם עד שימלאו לקטינים שמונה עשרה שנים או עד לסיום לימודיהם התיכוניים – לפי המאוחר מבין שני המועדים. ממועד סיום לימודיהם התיכוניים של הקטינים ו/או הגיע מי מהם לגיל 18 שנים (לפי המאוחר מבין השניים), ועד לסיום שירותם הצבאי הסדיר בחובה, ישלם האב לידי האם, תשלום מזונות חודשי בגין הילד, בשיעור של שליש מדמי המזונות האמורים לעיל. לצורך חישוב החיוב בסעיף זה סכום המזונות יחולק לשני הילדים בחלקים שווים.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#בנוסף לדמי המזונות יישאו שני הצדדים בהוצאות הבריאות והחינוך החריגות של הילדים וקייטנות אשר אינן מכוסות ע"י סל הבריאות או ביטוח רפואי אחר ו/או על ידי חוק חינוך חובה (בהתאמה) ואשר אינם כלולים ברכיבי המזונות המפורטים בצרכי הילדים בפסק הדין לעיל בשיעור של 72% האב ו-28% האם.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פסק הדין השני הוא של השופט שקד ב-תלה"מ 25329-11-17 פלונית נ' פלוני (נבו, 3/12/18)#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#פסק דין זה עורך את ההבחנה בין מזונות עד גיל שש למזונות מגיל שש עד גיל חמש עשרה שנה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#ילד בן 4 נולד ממערכת יחסים בין איש ואישה. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#עד גיל שש,#_lt#/strong#_gt# האב חייב בלעדית במזונות הכרחיים של ילד. #_lt#/span#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#צרכים הכרחיים#_lt#/strong#_gt# הם#_sc# מזון, ביגוד, מדור ואחזקתו ובריאות (לא כולל הוצאות חריגות).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#צרכיו ההכרחיים של הקטין הם 1755 ₪ (600 ₪ מזון, 300 ₪ ביגוד והנעלה, מדור – שליש מהשכירות של האם - 330 ₪. הוצאות מדור (חשמל, מים, גז, ארנונה, כבלים- 1725, שליש שצורך הילד – 525 ₪)#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#יכולות כלכליות של ההורים#_lt#/strong#_gt##_sc# #_lt#strong#_gt#האם#_lt#/strong#_gt##_sc# הכנסה נטו 7621, קיזוז משכנתא שמשלמת ודמי שכירות שמוציאה בסה"כ 1900- לכן #_lt#strong#_gt#הכנסה פנויה#_lt#/strong#_gt##_sc# 5700 ₪. #_lt#strong#_gt#האב#_lt#/strong#_gt##_sc# הכנסה נטו ע"פ תלושים כ 10,500, קיזוז הלוואות ושכירות שמשלם על יחידת דיור, לכן #_lt#strong#_gt#הכנסה פנויה#_lt#/strong#_gt##_sc# 7000 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#היכולות היחסיות של ההורים#_lt#/strong#_gt##_sc# לנוכח הדירה שיש לאישה ושאר נכסיה, קובע השופט כי יכולותיה הכלכליות של האם עולות בחמישים אחוז על האב. יש לציין כי היכולות היחסיות של ההורים, שאינן רק המשכורת נטו, הן אכן שטח אפור של שיקול דעת הנותן לכל שופט מקום להתגדר בו, לטוב ולרע.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הילד שוהה אצל האב 25% מהזמן. האב לא הוכיח כי הוא קונה ביגוד לילד, לכן השופט מעריך את חלקו ב 350 ₪ מתוך 1755 ₪ מזונות הילד, ולכן עליו להעביר לאם 1400 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#נשימה לב כי השופט לא מתחשב ביחס ההכנסות בין ההורים הואיל והחיוב על גיל שש בצרכים ההכרחיים מוטל כולו על האב, למעט מה שמוציא האב בפועל כשהם אצלו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#השופט כבר כעת עורך את החישוב החל מגיל שש על גיל שמונה עשרה#_sc##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#צרכים תלויי שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# הוצאות המדור#_sc# השופט בוחן כמה כל הורה מוציא על השכירות (לרבות גז, חשמל, מים), ולפי זה מעריך כי הסכום הכולל עבור הקטין הוא 1000 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#צרכים נוספים תלויי שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# הוצאות כוללות של כלכלה#_sc# הערכה 1000 ₪ לחודש. סה"כ 2000 ₪.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#יחס יכולות ההורים הוא 2#_sc#3 כדלעיל#_lt#/strong#_gt##_sc# לכן האב צריך לשאת ב 40% = 800 (אך בפועל האב משלם 25% מהמדור (כשהקטין אצלו) ו 25% מהכלכלה, ובס"ה 500. לכן יעביר לאשתו את הפער של 300 ₪. #_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#צרכים שאינם תלויי שהות#_lt#/strong#_gt##_sc# ביגוד, תשלומי ביה"ס, חוגים, הוצאות בריאות, תספורת, נייד, מתנות ואירועים והוצאות תרבות – ישולמו לפי יחס היכולות. האם 60% והאב 40%. באין הסכמה על נחיצות ההוצאה ינחה הגורם המקצועי (מורה, רופא).#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#הואיל והאם היא הדומיננטית – היא תהיה #_lt#strong#_gt#ההורה המרכז#_lt#/strong#_gt#.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt#כדי להקל על ההתנהלות#_sc# #_lt#strong#_gt#ייפתח חשבון משותף#_lt#/strong#_gt#. עם הגיע הילד לגיל 6, האב ישלם לחשבון 4000 והאם 6000, ומסכום זה ישולמו ההוצאות שאינן תלויות שהות. כאשר היתרה תגיע ל 5000, האב יפקיד 2000 והאם 5000 וכן הלאה.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt#גובהם של דמי הכיס#_lt#/strong#_gt# ייקבע בהתאמה ולילד יובהר כי הם שולמו על ידי שני הוריו.#_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#p#_gt##_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt#לסיכום, הסכום הפסוק שעל האב להעביר עד גיל שש#_sc# 1400, מעל גיל שש עד גיל שמונה עשרה, הוא רק 300 ₪, אך כל צרכי הילד מכוסים על ידי שני הוריו. החל מהשירות הצבאי יישאו הוריו בהוצאותיו בשווה.#_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/p#_gt#
#_lt#span style="font-size#_sc# medium;"#_gt##_lt#strong#_gt##_lt#span style="background-color#_sc# #ccffff;"#_gt# לטעמי, יש להניח כי לו היה ניתן פסק דין זה לפני ההלכה החדשה, היה על האב לשלם מזונות מינימום בתוספת מדור והוצאותיו, בסכום של 1755 ₪ כדלעיל, גם בגילאי שש עד חמש עשרה שנה, בעוד #_lt#span lang="HE" style="margin#_sc# 0px; line-height#_sc# 107%;"#_gt#שכעת לאחר ההלכה החדשה הוא נדרש לשלם 300 ₪ בלבד.#_lt#/span#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/strong#_gt##_lt#/span#_gt##_lt#/div#_gt# |