יום ד', ט’ באייר תשפ”א
    אתר הבית  |  יו-טיוב  |  דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  |  פייסבוק  |  משולחן היו"ר  
 
 
 
 
 
 
הסמכה בימי הקורונה
כך עם לחיצות כתף ולא יד – אך עם מורל גבוה גם בעת קשה – ראש הלשכה במעמד הענקת תעודות הסמכה למצטרפות והמצטרפים החדשים לשורות המקצוע – כאן ולמעלה באלבום הצילומים הנעים * צילם: יוסי זמיר * וראו עוד הנחיות בנושא מתמחים - הקישו כאן
תגובות: 0   צפיות: 63
 
הסמכה נובמבר 2020: המסכה לא מסתירה התרגשות
הם הגיעו גם בימי הקורונה עם בני המשפחות לאירוע משמעותי שהופך חלק מן האלבום המשפחתי לשנים: הסמכה, קבלת רישיון, יציאה לדרך מקצועית וסיפור חיים של עריכת דין * ראש הלשכה אבי חימי ויו"ר ועד המחוז עו"ד אשר אקסלרד היו שם בין בכירי הועד כדי להעניק את התעודה ולאחל לנרגשים הצלחה רבה בדרכם * צילומים כאן ובאלבום הצילומים הנעים- יוסי זמיר
תגובות: 0   צפיות: 39
 
כך מחבר צוות המחוז בין מחפשות ומחפשי עבודה לבין אלה הרוצים יד נוספת במשרד
עו"ד לילך נחמיה מביאה מידע על סיפור הצלחה שחיבר בין שתי עורכות דין במשרד פעיל - עו"ד שירה פדידה המעסיקה (בצילום) ועו"ד גליה עדרי שחיפשה מקום עבודה מאתגר ומעריך* השתיים מדברות על החשיבות של מציאת התאמה * במערך ההשתלמויות הנמשך במחוז – העמקת ידע גם על ניהול קבלת החלטות בחיי העבודה
תגובות: 0   צפיות: 112
 
 
 
 
על איסור זנות - הגנת סייבר - והרבה יותר מכך
דו"ח ייעוץ וחקיקה לשנת 2019 מתפרסם, זו השנה השנייה, ביוזמת ובהכנת המחלקה לניהול ותפקידים מיוחדים בייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי *במסגרת הדו"ח מוצגים היבטים רוחביים בפעילותה של ייעוץ וחקיקה בשנת 2019, נושאים בולטים בעבודת המחלקות השונות וכן תמונת מצב של ההון האנושי בייעוץ וחקיקה
תגובות: 0   צפיות: 0
 
 
 
 
זה הקול בשבילך * נפגעי עבירה בראי בית המשפט העליון * כבוד השופטת ענת ברון, בית המשפט העליון
צפו כאן - מתוך דיוני הפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו, תחום נפגעי עבירה בפרקליטות המדינה והסיוע המשפטי במשרד המשפטים * בכנס בנושא: על זכויות נפגעי עבירה במשפט הישראלי
תגובות: 0   צפיות: 29
 
 
 
 
מה בין אמנות הליטיגציה והלחימה הסינית או: להמציא את עצמי מחדש
במדורנו "מצטרפים חדשים מדברים" מביאה עו"ד שגית בן ישי את המסר של עו"ד גד לוי-גולן (בצילום)* הגיע לעריכת הדין לאחר מסע דילוגים בין-יבשתי ופעילות עסקית רב תחומית ומשתף אותנו במה שהניע אותו להחליף את עיסוקיו, בדרך, בבחירת התמחות ובתקוות לעתיד
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 346
 
 
 
 
בידיים שלהן - על החזרת השליטה לנפגעות תקיפה מינית
עו"ד איילת רזין בית-אור, יועצת משפטית, איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית - על התיקון לחוק בתי המשפט (מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעת נזיקין בשל עבירות מין)
קרא עוד...
תגובות: 0   צפיות: 29
 
מסיפוריו של עו"ד צבי חכם המתפרסמים בקביעות בביטאון המודפס של מחוז ירושלים - "הלשכה"

הצריף והאלמנה צבי חכם, עו"ד בסוף המאה ה- 19 התעוררו יהודים מערים אחדות בפרס ובכללם יהודי העיר שיראז, לעלות לארץ ישראל. הם נטשו את הנכר, אליו הוגלו אבות אבותיהם, על ידי נבוכדנצר הבבלי, לאחר חורבן הבית הראשון. לאחר 2,500 שנות גלות, החליטו להגשים את התפילה, "בשנה הבאה בירושלים". רבים מבין היהודים היו כוהנים, שאבות אבותיהם שימשו ככוהנים בבית המקדש הם נתמלאו בתשוקה עזה, געגועים וכיסופים להיגאל ולעלות לארץ ישראל. משפחות שלמות, מנער ועד זקן, עקרו ממקומות מושבותיהם, מזה דורות, ונשמעו לרחשי ליבם. בהדרכת רבני הקהילה ומנהיגיה, חיסלו את רכושם, ארזו חפצים וצרורות בגדים, טליתות ותפילין ושמו פעמיהם לציון. בדרכים קשות ומפותלות על גבי סוסים ופרדות הגיעו למפרץ הפרסי ומשם באוניות לחופי הארץ המובטחת. רובם של עולי ציון בחרו למושבם בארץ את ירושלים, והקימו את בתיהם בשכונות, נחלת ציון, נווה שלום ושבת צדק (היא שכונת הפחים). בשנת תרנ"ד - 1894 אספו תרומות גייסו מביניהם בעלי מקצוע בבניין ובנו את בית הכנסת הפרסי הראשון שנקרא ע"ש המייסד ובעל הקרקע, "בית הכנסת פתחיה". בחוברת מספר 86 של בטאון "הלשכה" פירסמתי את סיפור הקמתו של בית הכנסת ואת רישומו בפנקסי המקרקעין. ליד בית הכנסת, הוקם צריף מעץ ופחים שכל שטחו אינו עולה על 25 מ"ר. בצריף התגוררה האלמנה חאתון עם ארבעה מששת ילדיה. בעלה של חאתון, עזרא, מצא את מותו מרעב בשלהי התקופה העותמנית בישראל. לאחר כיבוש הארץ על ידי הבריטים בשנת 1917 והחלת המנדט הבריטי, פקדו פקידים מטעם הרשות, את התושבים והנפיקו להם תעודת אזרח זמנית של ממשלת פלשתינה (א"י). בשנת 1922 הונפקה לאלמנה חאתון תעודת אזרח זמנית שצילום ממנה מצורף לכתבה. בתעודה נרשמו פרטיה האישיים של האלמנה: שמה ושם משפחתה, מקום היוולדה, גילה (בת 40) ושמות ילדיה שמתחת לגיל 18: יוסף בן ה- 12; לאה בת ה- 8 ואסתר בת הזקונים שהיתה בת 5.אסתר נולדה בשנת 1917 בסוף תקופת השלטון העותמני ועם תחילת המנדט הבריטי. אסתר לא זכתה להכיר את אביה, עזרא והוא לא זכה לראות אותה בהיוולדה. עוני ודלות שררו בחייה של חאתון. בניה הגדולים משה ויוסף התחנכו בבית היתומים הספרדי, שם למדו מקצועות. הבן הגדול משה למד את מלאכת הסנדלרות והבן הצעיר יוסף למד את מלאכת החייטות, שניהם למדו מעט קרוא וכתוב ודיברו בשפות המדוברות באותם הימים, ערבית, פרסית, יידיש, לאדינו וגם עברית. עם סיום הלימודים עבדו כשוליות בחנויות בעיר העתיקה. הבן הגדול עבד כשוליית סנדלרים והבן הצעיר עבד כשוליית חייטים. הבנות לאה ואסתר נשארו עם האלמנה בצריף ומדי פעם בפעם יצאו לעבוד בנקיון בתים של יהודים מבוססים ואמידים בשכונות רחביה ומקור ברוך. הבת הגדולה לאה עבדה בביתו של מנהל בית הספר תחכמוני והבת הצעירה אסתר עבדה בביתו של בנקאי ידוע מבנק אנגלו פלשתינה. את הבת הגדולה לאה, השיאה האלמנה לגבר אלמן מבוגר ממנה בשנים אחדות עם בנו הקטן. הבת הצעירה נשאר ברווקותה ותמכה באמה האלמנה. עם הנהירה הגדולה של צעירים מארצות המזרח וארצות הים התיכון יצא הבן יוסף - החייט, לחפש את מזלו ביבשת אמריקה. צעירים רבים נהגו כמוהו בנסיון למצוא עתיד טוב יותר בארץ החופש אמריקה. יוסף הצטרף לצוות העובדים באוניית נוסעים ושימש במקצועו כחייט על האוניה, תפר ותיקן את בגדי המלחים, החובלים והקצינים וגיהץ את המדים של יורדי הים. האוניה נדדה בין מושבות בדרום אמריקה, טרינדד, קורסאו, גינאה ההולנדית. לאחר נדודים בין המושבות ההולנדיות בדרום אמריקה התיישב יוסף בקרקס בוונצואלה. חאתון האלמנה לא הפסיקה להתגעגע לבנה יוסף, שנדד למרחקים. היא חילקה את מגוריה בצריף הפח עם הבת הצעירה אסתר. האם והבת סבלו בקיץ מהחום הלוהט על גגות הפח של הצריף וסבלו עוד יותר בימות החורף עם חדירת מי הגשמים והרוחות שחדרו מבין חרכי הפח לצריף. הרעש של טיפות הגשם ואבני הברד שניתכו על הגג, הרעמים והברקים הדירו שינה מעיניהן וליוו אותן בפחדים ובלילות ללא שינה, כשהן מצטופפות יחד במיטה אחת, תחת שמיכה אחת, מחובקות ואוחזות זו בזו. בימים אלה של חורף קשה היה שולח בנה הגדול של האלמנה את בתו להביא את הסבתא חאתון והדודה הצעירה אסתר, להסתופף אתו ביחד בדירת החדר בבית הבנוי אבן עם גג רעפים. שתי הנפשות הסבתא והבת התגוררו ביחד עם הבן, אשתו, שתיים מבנותיו ושניים מנכדיו. כולם מצאו מקום בחדר אחד שחדר השירותים היה משותף עם שכנים נוספים בחצר. לכל דירת חדר בחצר עמד מטבח קטן מחוץ לחצר בו הכינו ובישלו את האוכל ושם נטלו את ידיהם לפני אכילת פת שחרית. במשך היום דלקה הפתיליה שעמדה על הרצפה באמצע החדר. על הפתיליה עמד קומקום ובו הרתיחו מים לשתיה ועליו עמד קומקום קטן לתמצית לתה. המגורים ביחד, של כל הנפשות, המורכבות מארבע דורות: סבתא רבתא, סבא וסבתא, דודות ונכדים, יצרו מתחים וחיכוכים בין בני המשפחה, אבל גם נוצרו ביניהם רגעים של קירבה מיוחדת כשהסבא אבא מכנס את כולם ומספר להם סיפורים על עלייתם של יהודי פרס משיראז לישראל. הוא סיפר לשומעיו אגדות עם, על מלכים, רוזנים ומושלים. סיפורים שיש בהם מוסר השכל הם גם שרו וקראו זמירות, פיוטים ותפילות של שבת וחג ושמעו סיפורים על מנהגים והלכות שנוהגים בימי שבת ובחגים. האלמנה חאתון דאגה והקפידה לקיים שתי מצוות חשובות בעיניה: מצוות טוויית הצמר להכנת פתיליות להדלקה בשמן, ומצווה שקיימה בערבי שבת ובערבי חגים כשעמדה בפתח בית הכנסת הפרסי, בית כנסת פתחיה, כשבידה שתי צנצנות ובהם בשמים להרחה ולברכה. ברוב שעות היום ישבה חאתון על שרפרף קטן מעץ או שישבה במיטתה. החזיקה ביד אחת צמר גפן וביד שניה החזיקה בסביבון עם מוט ארוך עליו סובבה את הצמר ממנו טוותה חוטים. ראייתה הפגומה ומשקפיים שנחו על חוטמה לא סייעו לה להבחין במי שעמדו לפניה והיא זיהתה אותם על ידי מישוש או ששאלה מי הוא העומד לפניה. עמוק בתוך בגדיה הטמינה שקית ובה היו סוכריות, אותם חילקה לנכדיה וניניה ולילדים שעמדו לידה כשהם צופים בעבודת טוויית הצמר גפן לחוטים ופתיליות. מלאכת הטווייה גרמה לאלמנה עיסוק והנאה והחוטים שטוותה מהצמר שימשו גם לסריגה של אפודות וגרביים. מלאכת הטווייה היא תהליך, בו נשזרים סיבים לכדי חוטים, הטווייה נעשית על ידי פיתול הסיבים סביב עצמם כדי יצירת חוטים. הפלך, עץ מוט, שימש כציר לטוויית צמר פשתן. הפלך והכישור שימשו עוד בעת העתיקה ובימי הביניים לטוויית חוטים. בספר משלי פרק ל"א פסוק י"ט, נזכרת מלאכת הטווייה המיוחסת לאשה שהיא אשת חייל: "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ". בכל ערב שבת לפני הקידוש על היין נוהגים בני הבית להלל את הנשים בקוראם את הפיוט "אשת חיל מי ימצא" ומפרטים את תכונותיה ומעלותיה של "אשת חיל" ומזכירים את מלאכת הטווייה של הצמר בעזרת הפלך והכישור. גם בספר שמות נזכרו הנשים ומלאכת הטווייה: "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ. וְכָל-הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה טָווּ אֶת-הָעִזִּים " (שמות פרק ל"ה פסוקים כ"ה-כ"ו). בכל ערב שבת וחג ובשבת בבוקר ובבקרים של חגי ישראל היתה האלמנה חאתון הולכת לבית הכנסת "פתחיה" כשבידיה שתי צנצנות עם מים. בצנצנת אחת היו עצי בשמים ובצנצנת השניה עשבי בשמים. בעומדה בפתח בית הכנסת לאחר סיום התפילה, הושיטה את הצנצנות אל המתפללים שיצאו מפתח בית הכנסת כשהיא פונה אליהם ומבקשת לברך על סוגי הבשמים "בורא עצי בשמים" ו"בורא עשבי בשמים". במעשיה זיכתה את הגברים באמירת שתי ברכות. הליכתה של חתון עם הצנצנות בידיה היתה איטית ולא פעם היתה מבקשת מנער או נערה שנזדמנו על דרכה ללוות אותה וכשהם אוחזים בזרועותיה, ליוו אותה אל פתח בית הכנסת. לימים, חלתה הבת הצעירה אסתר, במחלה ממארת ומצבה הבריאותי הלך והדרדר והיא נפטרה. חאתון האלמנה לא ידעה את נפשה מצער, היא איבדה את בת הזקונים האהובה שחלקה איתה את מיטתה, בימי החורף הקשים וחיממה את נפשה וגופה והסבה לה אושר. גם הגעגועים לבן יוסף שעזב את הארץ ולמרות השנים שחלפו והוא לא שב הוסיפו לה יגון וצער. הבן יוסף הקים לו בקרקס משפחה ונולדו לו ששה ילדים וחאתון לא ראתה אותו במשך שנים רבות ולא הכירה את אשתו וילדיו-נכדיה. הימים היו קודרים ועצובים והאלמנה שהאריכה ימים ייחלה למותה וביקשה להיקבר ליד קברה של בתה הצעירה אסתר. כשהמוות לא פקד אותה בדרך הטבע והשנים חלפו, החליטה האלמנה הבודדה לשים קץ לחייה. באישון לילה חורפי, אותו בילתה בביתו של בנה הבכור, קמה ממיטתה, בעוד בנה, כלתה ונכדיה ישנים, יצאה מפתח החדר אל החצר, לקחה מהמטבח צנצנת נפט ומרחה את גופה ובגדיה בנפט. לאחר שבנה הלך לבית הכנסת לתפילת שחרית מוקדמת, לקחה הזקנה חפיסת גפרורים תוצר "נור", שיפשפה גפרור אחד אחרי השני באבקת השריפה המודבק בצידי קופסת הגפרורים, עד שפרצה הלהבה שאחזה בבגדיה והתפשטה במהירות לכל חלקי גופה הקטן והשפוף של חאתון. לשונות האש התגברו ואורם השתקף וריצד במשקופים שמעל דלתות החדרים בחצר. בני משפחתה והשכנים יצאו מבוהלים מהחדרים אל החצר, בטרם עלות השחר כשהירח ברום השמים ובטרם עלות החמה הבחינו בחאתון כשלהבות האש אוחזות בבגדיה ובגופה וקצרה ידם מלהושיע, הם עטפו את גופה בשמיכות שהוציאו ממיטותיהם, כדי להחניק את הלהבות. האש כובתה ועשן הלהבות חנק גם את נשמתה של חאתון. האש כובתה וגם נשמתה של חאתון כבתה בתוך השמיכות. האמבולנס הגיע, חאתון הובהלה לבית החולים "ולך", הוא "שערי צדק" שברחוב יפו מול שכונת אבו אל באסל. לאחר יומיים כשהיא ללא הכרה וסובלת מפגיעות קשות בגופה, נפחה את נשמתה והחזירה אותה לבורא עולם. לפי צוואתה ורצונה היא נקברה ליד הבת האהובה אסתר. השנים חלפו והבן יוסף שעקר מהארץ בשנות השלושים עשה עלייה לארץ עם אשתו וילדיו. הוא נשבע לבנות את הצריף שבו גדל ולגאול אותו משממונו. הצריף הישן, הבנוי מפח וקרשים, נהרס ובמקומו נבנה בית אבן קטן בן שתי קומות. בבית התגורר בנו של יוסף, עזרא שנשא את שם סבו שמת ברעב בימי התורכים, עזרא הנכד של חאתון התגורר בבית הקטן ולאחר שנים מכר אותו ובכספים שקיבל קנה לו דירה במיאמי פלורידה. לפני שנמכר הבית הקטן היה צורך לבצע פעולות של רישום ראשון מאחר ולא היה כל רישום לחלקה, עליה נבנה הבית בספרי המקרקעין. פעולות הרישום והטיפול בעיסקת המכירה של הבית נעשו על ידי, אני שהייתי הנין של האלמנה חאתון נכדו של בנה הבכור משה. לזכר אותם ימים של חורף כשכולנו מצטופפים בחדר אחד כתבתי והעליתי על הכתב את זכרונותיי מאותם הימים. חיברתי שיר מנקודת מבט של ילד בלילה חורפי וגשום: חורף בימי החורף הקרים; השמיים מתקדרים העננים מתרבים, מורידים את הגשמים, באים ברקים ורעמים. את התריסים מגיפים, מפני פחדים של הילדים. ישנים ומתכרבלים וחלומות פז חולמים; את ראשינו בשמיכה עוטפים, ובבוקר מתעוררים, לקול קריאת הגבר של התרנגולים. לבית הספר משכימים ועל שכמנו ילקוטים, מחברות, ספרים וקלמר לצבעים. מורינו את פנינו מקבלים, כשפניהם זעופים ללא חיוכים, ובתפילת הודיה ושבח לאלוקים הלימודים מתחילים: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא".